השבוע קיימנו “שולחן עגול” של מכון אהרן באום אל פאחם (חדר הישיבות בעירייה), במסגרת מחקרי המדיניות על החברה הערבית. פרויקט שבראש הוועדה המייעצת עבורו שופט העליון בדימוס, סלים ג’ובראן (בצילום). הפעם על חסם השפה העברית להשכלה גבוהה ולהשתלבות בשוק העבודה. את המחקר, שנעשה במשותף עם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר (שמות החוקרים בצילום), הציגה ד”ר מריאן תחאוכו. באחד הצילומים ניתן לראות שפערי השכר בין יהודים לערבים בעלי רמת השכלה דומה אינם מאוד גבוהים, הפער המרכזי נובע מהשכלה הרבה יותר נמוכה אצל הערבים.
רוב בוגרי מערכת ההשכלה הציבורית במגזר הערבי הם בעלי רמת עברית נמוכה – כזו שמקשה עליהם למצוא עבודה שדורשת עברית וכזו שמהווה חסם להצלחה בהשכלה הגבוהה, השכלה שהיא המפתח לשכר גבוה. הדיון היה מרתק. זה השולחן העגול השלישי שאנחנו מקיימים ביישוב ערבי על הסוגיות הכלכליות בחברה הערבית. בצד החיובי אציין את הרצון של ערביי ישראל להשתלב בחברה הישראלית, אבל העלבון גם הוא ברור. העלבון על היחס של הציבור והפוליטיקאים הישראלים כלפי הערבים וכלפי השפה העברית. והיחס הזה מקשה על הרצון ללמוד עברית, גם כאשר מבינים את חשיבותה הרבה בישראל.
אני באמת מאמין שאם רבים בציבור הישראלי היו שותפים למפגשים מהסוג הזה היו כותבים ומדברים אחרת על ערביי ישראל. היחס המעליב כלפי הערבים לא רק פוגע בהם, הוא פוגע גם בציבור שאינו ערבי, בגלל הפגיעה בכלכלה. פשוט יורים לעצמנו ברגל. קצת דומה לסיפור עם החרדים, אבל עם הבדל אדיר: החרדים (לפחות מנהיגי הקהילה) נהנים מכוח פוליטי אדיר והכוח הזה חוסם השתלבות (לימודי ליבה וכדומה). הערבים רוצים להשתלב והמערכת הפוליטית עושה מעט מאוד לסייע, ובעיקר מפריעה.
צילום: אורן שלו
