חוזר לנושא שמעסיק מגיבים רבים שטוענים שריבית בנק ישראל הנמוכה ובנק ישראל “אשמים” ביוקר הדיור.
בקיצור: לא נכון.
נתחיל מהריבית – הטענה הבסיסית שהריבית הריאלית (ריבית שקלית פחות אינפלציה) מעלה את מחירי הדירות נכונה. המשמעות של ריבית ריאלית נמוכה היא תשואה (צפויה) נמוכה על השקעות ריאליות. וכשהתשואה הריאלית יורדת, מחירי נכסים שמניבים תשואה עולים: שיווי משקל פשוט. לכן מחירי מניות ואגרות חוב עולים ולכן גם מחירי דירות עולים.
אבל, יש הבדל בין העלות הכוללת לדירה ומחיר הדירה:
את עלות הדירה לרוכש נכון למדוד באבדן צריכה אלטרנטיבית, אם רוכש דירה משלם יותר על דירה בגלל ירידת הריבית הוא במקביל משלם ריבית נמוכה יותר על ההלוואה שהוא לקח לרכישת הדירה.
אבל גם למי שיש את הכסף לרכוש דירה למגורים ולא צריך לקחת הלוואה, העליה של מחיר הדירה בגלל ירידת הריבית לא מעלה את עלות הרכישה במונחי צריכה חלופית. כי מה האלטרנטיבה לרכישת דירה? רכישת נכס מניב אחר (למשל מניות, אגרות חוב, או דירה ל”השקעה”) שייתן זרם של הכנסות. הירידה בריבית, מקטינה את זרם ההכנסות מהשקעה של סכום נתון בנכס. במילים אחרות, העלות של דירה במונחי אבדן צריכה חלופית לא מושפעת (באופן מהותי) מהריבית. אין כאן כמובן טענה שריבית נמוכה לא פוגעת ברווחה של הצריכה בעתיד – אבל לא דרך מנגנון מחירי הדיור.
ובכל מקרה, לחשוב שבנק ישראל יכול לקבוע ריבית ריאלית גבוהה מהריבית העולמית זו שטות מוחלטת ומשמעותה היא פשיטת רגל של מדינת ישראל. טריליוני דולרים יזרמו לישראל ליהנות מהריבית המובטחת, ואין מהיכן לשלם אותה.