למה לא למנות רמטכ”ל אמריקאי לצה”ל?

לגבי הרמטכ”ל יש טיעון אחד ענייני, אלבשן כותב:

משום שסטירת לחי שמהווה מינוי שכזה לאלופים שהשקיעו את כל חייהם בצה”ל (ועתה נחשבים לסוג ב’) תפגע ביכולת לגדל דורות עתידיים של מפקדים ראויים כאן”

אבל הטיעון הזה כמובן לא רלוונטי כלל למינוי נגיד בנק ישראל. יתרה מזו, על פי ההגיון של הטיעון הזה, גם רוב הישראלים פסולים לרוב התפקידים הבכירים, בגלל שהם לא צמחו בארגון שהם מועמדים לעמוד בראשו. אולי אלבשן סבור כך, אבל אתן לו את הקרדיט שלא.

ויש עוד טיעון דמגוגי שאינו אלא קשקוש מוחלט:

זה חיוני [מינוי לישראלי שחי כאן] גם משום שמי שלא מכיר את החברה הישראלית מתוך תוכה, על שלל רגישויותיה, שסעיה ופחדיה, לא יוכל באמת להעניק לה את ההגנה הצבאית המתאימה לה ביותר. זאת משום שהוא לא מבין באמת את החברה, וחוסן חברתי הוא רכיב קריטי בכל תפיסת ביטחון

אני בספק רב אם קצין שכל חייו הבוגרים היה בצה”ל מכיר את החברה הישראלית “על שלל רגישויותיה, שסעיה ופחדיה,” ובוודאי שאקדמאי שכל חייו היה באוניברסיטה ישראלית וגדל בבית מבוסס, אבל הוא ראוי להיות נגיד על פי אלבשן, לא מכיר את שלל הרגישויות והשסעים בחברה הישראלית, אלא אם טרח לקרוא עליהם, ולקרוא גם אמיר ירון יודע.

ויש גם קצת הטעיה:

אמת, למרות יהדותו וביקוריו התכופים בארץ, העברית אינה שגורה לגמרי בפיו, אולם הוא צפוי להשתלט עליה די מהר כמו סטנלי פישר בשעתו.

זה לא נאמר אמנם על אמיר ירון שהוא דובר עברית של ישראלי אבל אם זה לא רלוונטי לירון מדוע לציין זאת?

מה אין: חלופות. אני בהחלט מוכן לקבל שהעובדה שאמיר ירון לא חי כאן 20 שנה היא חסרון, אבל היא בוודאי לא חזות הכל. וכל עוד אין לאלבשן חלופה סבירה, אז מדובר בדיון מיותר וצדקני. כששאלתי את אלבשן מי המועמדים העדיפים לפי דעתו הוא סרב לענות.