“אבל אם הממשלה היתה מעוניינת לצמצם את האי־שוויון, ברור שמערכת המס היתה יכולה להיות כלי מדיניות רב עוצמה לעשות זאת. יש עיוות מסוים במבנה מערכת המס בישראל, משום שהחלק של המיסוי העקיף גבוה יותר מהמיסוי הישיר.” סמי פרץ, דהמרקר, בטור די מעניין ונכון באופן כללי, חוזר על שתי טעויות, שלמרבה הצער מושמעות בתקשורת גם על ידי פרופסורים לכלכלה. (כך שאין לי טענה לסמי שחוזר על טענות שגויות של בעלי סמכות). המיסוי הישיר (מס הכנסה בעיקר) הוא מיסוי פרוגרסיבי (מצמצם פערים) משום ששיעור המס גדל בהכנסה. לעומת זאת המס העקיף (מע”מ בעיקר) הוא מס בשיעור אחיד ולכן הוא אינו פרוגרסיבי. עוד […]

שר האוצר, בנימין נתניהו, ממהר לשבח את הישגיו בניהול הכלכלה ומציג תמונה אופטימית, על פיה, תוך מספר שנים האבטלה והעוני יצומצמו במידה רבה, רמת החיים של העובדים ממעמד הביניים תעלה, ובתוך עשור ישראל תהיה אחת מעשר הכלכלות העשירות בעולם. חבל שנתניהו ממהר להבטיח הבטחות שווא. הרי לשיטתו הכלכלה בישראל עדיין ריכוזית מידי, הסקטור הציבורי גדול מידי, המיסוי גבוה מידי, ועדי העובדים חזקים מידי, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך מידי ומספר העובדים הזרים גבוה מידי. קריאות הניצחון מכיוונו שומטות את הקרקע להמשך מדיניותו. כשהכול כל כך נפלא באופק מדוע להמשיך בצעדי הבראה כואבים? כדי להשיג רמת תוצר לנפש שתכניס את ישראל […]

המצב בשוק העבודה, בעיקר לעובדים חסרי מקצוע והשכלה, לא מזהיר. הצמיחה הכלכלית המאכזבת, ועימה ההיקף המאכזב ביצירת מקומות עבודה חדשים מחד, וריבוי העובדים הזרים מאידך, מותירים את הצעיר חסר ההשכלה והניסיון עם עבודה קשה בשכר מינימום, שלעיתים אף מלווה ביחס מחפיר ופוגע. דוגמה להעסקה פוגענית סיפק לי המקרה ביום שישי האחרון. אל תחנת אוטובוס, שעליה השתלט דוכן למכירת פרחים, הגיעה ברכב מסחרי, תוך צפירה ארוכה ומעיקה, בעלת העסק. הצפירה רק הייתה הקדמה לסדרה ארוכה של צרחות שספגה מוכרת הפרחים הצעירה, עובדת שכירה בעסק, שלא סידרה את הפרחים באופן שהשביע את רצון הבוסית, וחמור מזה, לא פינתה את הנוסעים הממתינים לאוטובוס […]