הורים במחאה על יוקר המחייה (חדשות “כאן”), ובפרט על יוקר גידול ילדים: “לאט לאט מבינים ששום דבר לא חינם…לא הגיוני שנשלם כל כך הרבה כסף על מטרנה חיתולים וחינוך.” בקיצור, ההורים דורשים שהמדינה תספק להם חינוך לגיל הרך, צהרונים, ושחינוך חינם באמת יהיה חינם, ללא תשלומי הורים. אני שומע: אנחנו רוצים לגדל שלושה ילדים ולחיות ברמת חיים די גבוהה (לא נראה מהצילומים שמישהו שם חי בעוני), ואנחנו רוצים שאתה תממן את העלויות. כי אין באמת “חינם” ואין למדינה מקור שאינו מיסוי אזרחים. אני לא באמת מנותק, ואני כן יודע שקשה מאוד לאנשים בעלי שכר ממוצע להחזיק משפחה ברמת חיים סבירה, אבל […]

תיאוריה פופולרית, שאינה מקובלת על כלכלנים (כולל הקיינסיאנים שבהם), היא שהמפתח לצמיחה כלכלית הוא עידוד הצריכה הפרטית. על פי הגישה הקיינסיאנית, בזמן מיתון, הגדלת הביקושים אכן תורמת לתוצר. תיאוריה זו מבחינה בין שלושה סוגי ביקושים עיקריים: צריכה פרטית, צריכה ציבורית והשקעות במבנים וציוד (יש גם את עודף היצוא על היבוא, אך כאן מדובר בגודל קטן יחסית). אין סיבה טובה לחשוב שצריכה פרטית בשיעור גבוה מהתוצר עדיפה מבחינת עידוד הצמיחה, דרך צד הביקוש, על פני צריכה ציבורית והשקעה. כך או כך, צמיחה כלכלית היא תופעה ארוכת טווח. בשונה ממיצוי כושר הייצור של המשק בזמן מיתון, צמיחה בטווח של עשרות שנים היא […]

“אבל אם הממשלה היתה מעוניינת לצמצם את האי־שוויון, ברור שמערכת המס היתה יכולה להיות כלי מדיניות רב עוצמה לעשות זאת. יש עיוות מסוים במבנה מערכת המס בישראל, משום שהחלק של המיסוי העקיף גבוה יותר מהמיסוי הישיר.” סמי פרץ, דהמרקר, בטור די מעניין ונכון באופן כללי, חוזר על שתי טעויות, שלמרבה הצער מושמעות בתקשורת גם על ידי פרופסורים לכלכלה. (כך שאין לי טענה לסמי שחוזר על טענות שגויות של בעלי סמכות). המיסוי הישיר (מס הכנסה בעיקר) הוא מיסוי פרוגרסיבי (מצמצם פערים) משום ששיעור המס גדל בהכנסה. לעומת זאת המס העקיף (מע”מ בעיקר) הוא מס בשיעור אחיד ולכן הוא אינו פרוגרסיבי. עוד […]