אז לשפוך כסף על הציבור, בעיקר על בעלי ההכנסה הנמוכה, לא יגדיל את הצריכה ולא יתרום לכלכלה?? לאורך התקופה האחרונה אני טוען בפוסטים ובראיונות לתקשורת שהניסיון להמריץ את הכלכלה על ידי שפיכת כסף על הציבור נועד, לפחות בשלב זה, להיכשל. גם במיתון רגיל אני מאוד סקפטי לגבי היכולת של מדיניות כזו (“מדיניות קיינסיאנית”) לסייע משמעותית לצמצום האבטלה, במיוחד בכלכלות כמו ישראל שרוב הביקושים למוצרי צריכה הם בכלל מיבוא. אז בוודאי שבמיתון שנגרם בגלל איסור פעילות וחשש מהידבקות, שפיכת כסף לא צפויה להועיל. בעלי ההכנסה הנמוכה שישפכו עליהם כסף יגדילו את הצריכה, אבל בעיקר צריכה של מוצרים ולא של שירותים. כלומר […]

ממשלת ישראל אישרה את התכנית הכלכלית שכוללת את הסיוע לעצמאים ולעסקים, הרחבת הזכאות לדמי אבטלה, ועוד מגוון תופינים. משה (דוגמה דמיונית) הוא חשמלאי שמעסיק עוזר/מתלמד. למשה הכנסה של 30 אלף שקלים בחודש והוצאות של עשרת אלפים שקלים לחודש, כלומר יש לו רווח חודשי של 20 אלף שקלים. משה לא נפגע כלל ממשבר הקורונה – הקיץ כאן ויש שפע עבודה בהתקנת מזגנים ומאווררים. אבל משה לא טמבל. עשה חישוב שאם יפטר את העוזר ויעלה מחירים בצורה משמעותית (ובכך יקטין את הביקוש לשירותיו) יוכל לעבוד פחות, הכנסותיו ירדו ב-40% ל-18 אלף שקלים והרווח ירד ל-15 אלף שקלים (שכן עיקר ההוצאות היו שכרו […]

אנו מצויים בתחילתו של משבר עמוק וארוך. אנו נתונים בפעולה בחזיתות רבות – בכלכלה ובבריאות, ולכם אזרחי מדינת ישראל, אגיד: לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע. ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר. עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל. אתם שואלים, מהי מדיניותנו? אשיב לכם: היא להילחם בנגיף בכל כוחנו ולהפעיל מדיניות כלכלית שקולה ואחראית. האמת המרה היא שאנחנו, ממשלת ישראל, לא יכולים לבטל את הנזקים הכלכליים האדירים של נגיף הקורונה, אבל נעשה מה שנכון – נפעיל ערבות הדדית, ונדאג למסות את הציבור בשביל לסייע למי שנפגע לשרוד. אין לממשלה מקור כספי שאינו הציבור – הציבור […]