משל פשוט שמדגים מדוע רוב הטענות נגד אגרות גודש שגויות: בכל בוקר בשעה 8:00 יוצאת מעבורת מהגדה המערבית של הנהר לגדה המזרחית, על המעבורת יש מקום ל-100 אנשים. אם אין תור והנסיעה חינם, אז 120 איש רוצים להשתמש במעבורת. כל אחד מ-120 האנשים מוכן להמתין בתור בשביל לעלות על המעבורת. אם נסדר אותם לפי הנכונות להמתין, אז האיש ה-100 מוכן להמתין חצי שעה, והאיש ה-101 מוכן להמתין חצי שעה פחות שניה. מה יהיה שיווי המשקל אם הנסיעה במעבורת היא בחינם? תור של חצי שעה (עזבו את השנייה). בכל בוקר בשעה 7:30 יתייצבו 100 אנשים, ימתינו חצי שעה, ואז יעלו (בזמן […]

נכון שתמיד רציתם מסמך קצר שמרכז את כל התשובות לטענות נגד אגרות גודש? אז קבלו: אגרות גודש הוא השם המקובל לתשלום עבור שימוש בכביש עמוס, משמשות כאמצעי לצמצום הגודש בכבישים. התשלום עבור השימוש בכביש העמוס נועד להחליף את הפקק – העמידה בתור לשימוש בכביש – כאמצעי לוויסות הביקוש בהתאם להיצע (קיבולת הכביש). טענות רבות עולות כנגד אגרות גודש, רובן ככולן מבוססות על חוסר הבנה: אין אלטרנטיבה: מאחורי הטענה הזו עומדת הסברה שבהעדר אלטרנטיבה יש לאפשר לכל הנהגים המעוניינים בכך לעלות על הכביש עם הרכב הפרטי בשעות העומס, הטענה הזו פשוט שגויה. קיבולת הכביש מוגבלת וכמות כלי הרכב שיכולים לעשות שימוש […]

כפי שיודע כל משתמש במוניות בישראל, לפעמים דווקא כשמאוד צריך מונית ובעיקר בשעות העומס, לוקח הרבה מאוד זמן לקבל שירות. לא צריך להיות כלכלן דגול בשביל להבין, שמקור הבעיה הוא מחיר הנסיעה שאינו מושפע מהביקוש וההיצע ולכן לא נדירים המקרים שבהם הביקוש גדול מההיצע. הבעיה הזו לא קיימת בשירותי נסיעות של אובר וליפט, שאסורות בישראל. עודף ביקוש מוביל להתאמת המחיר ובכך גורם לחלק מהנוסעים לוותר על הנסיעה ומעודד נהגים להיכנס לרכב ולהתחיל לעבוד. מדובר במנגנון יעיל: הנוסע יודע, שבכל מקרה הוא יקבל שירות, אבל יתכן שהמחיר יהיה גבוה יותר. מצב זה עדיף מאשר מחיר קשיח וסיכוי להיתקע ללא שירות, למשל […]