האם הציבור באמת “לא ירגיש” את עלות המלחמה?

מעת לעת נשמעת הטענה כי תקציב המדינה יכול “לספוג” את עלות המלחמה, ולכן הציבור לא ירגיש את ההוצאה.

הציבור לא ירגיש את הוצאות המלחמה בגלל שתקציב המדינה יודע לספוג את הסכומים האלה, כל זה בהנחה שהמלחמה לא תמשך גם לשנה הבאה

את הדברים אמר בראיון בגלי צהל יועצו הכלכלי של נתניהו פרופסור אבי שמחון.

השאלה הכלכלית האמיתית אינה מהו המספר המדויק של עלות המלחמה, אלא האם ניתן לממן הוצאה ציבורית גדולה מבלי שהציבור יישא בעלות.

הטענה המרכזית
מבחינה כלכלית, אין דבר כזה הוצאה ממשלתית שהציבור “לא מרגיש”. כל הוצאה ממשלתית ממומנת בסופו של דבר על ידי הציבור, דרך מיסים, קיצוץ בהוצאות אחרות, חוב ציבורי וריבית, או דרך פגיעה בתוצר.

הפגיעה בתוצר היא פגיעה בהכנסה
התוצר הוא סך ההכנסה במשק. לכן פגיעה בתוצר משמעותה פגיעה בהכנסה הריאלית של הציבור.
לדוגמה, אם יש פגיעה של 100 מיליארד ש״ח בתוצר, המשמעות היא ירידה ממוצעת של כ-10,000 ש״ח לנפש (כ-40,000 ש״ח למשק בית של ארבע נפשות). כמובן שבפועל הפגיעה אינה מתחלקת באופן שוויוני, ולכן חלק מהציבור ייפגע יותר מהממוצע. 

(על הקשר בין התוצר וההכנסה, ובכלל מה זה בדיוק התוצר ואיך מודדים אותו, מוזמנים להאזין לפרק “מהו תוצר? חלק א” בפודקאסט “עושים חשבון” ולהמשיך לחלקים ב ו-ג.)

גם הוצאה ממשלתית ממומנת על ידי הציבור
הוצאה ממשלתית נוספת אינה “נספגת” מעצמה. היא ממומנת באמצעות:

• העלאת מיסים
• קיצוץ בהוצאות אזרחיות אחרות (בריאות, חינוך, תשתיות וכו’)
• הגדלת החוב הציבורי, שמשמעותו מיסים עתידיים וריבית

בנוסף, למיסוי יש גם נטל עודף: כדי לגבות שקל מס נוסף, הנזק הכולל למשק גדול משקל אחד, משום שמסים משנים התנהגות כלכלית, פוגעים בתמריצים לעבודה ולהשקעה, ויוצרים עיוותים כלכליים.

לכן, לאורך זמן, העלות לציבור של הוצאה ממשלתית גדולה היא גבוהה מהסכום התקציבי עצמו.

(להסבר על מיסוי ניתן להאזין בפודקאסט: “המאבק על קרן ההשתלמות” ו-“מיסוי אופטימלי“).

האם צמיחה יכולה “לספוג” את העלות?
לעיתים נטען כי צמיחה, גידול אוכלוסייה או ביצועים טובים של המשק מאפשרים לממן הוצאות גדולות ללא פגיעה בציבור. אולם אם ניתן היה להגדיל הוצאות ממשלה במאות מיליארדי שקלים מבלי שהציבור יישא בעלות, ניתן היה פשוט לחלק כסף לציבור ולהגדיל את רמת החיים של כולם דבר, שכמובן אינו אפשרי.
לכן, גם אם המשק חזק, הוצאה גדולה אינה נעלמת היא ממומנת על ידי הציבור בהווה או בעתיד.

סיכום

מלחמות עולות יקר והציבור מבין זאת. הציבור בישראל נושא שוב ושוב בנטל בטחוני, ואישי וברוב במקרים הוא מוכן לשלם את המחיר כאשר הוא מאמין שהמחיר נדרש. דווקא משום כך האחריות של נבחרי הציבור ושל היועצים הכלכליים היא לומר אמת לציבור: לא להבטיח שלא תהיה פגיעה, אלא להסביר מהי העלות, כיצד היא תמומן ומה המשמעות שלה לצמחיה, למיסים לשירותים הציבוריםי ולרמת החיים.

הדיון הציבורי כלכלי אינו צריך לעסוק בשאלה האם למלחמה יש עלות? ברור שיש. אלא בשאלה מהם סדרי העדיפויות, כיצד מחלקים את הנטל ואילו הוצאות אחרות נדחות או מתבטלות כדי לממן את המלחמה.