נתונים זה לא עובדות, אבל בדרך כלל עדיף נתונים על תחושות אם רוצים לדעת את העובדות, גם אם אנחנו יודעים שיש בעיות והטיות באיסוף נתונים.
דוגמא –
אני לא ממליץ לסמוך על דוחות של מכון אדוה לגבי הכנסה ועוני: הם יודעים לקחת נתוני אמת ולהציג אותם בצורה שמדגישה את הרע ויוצרת הטעיה גם בלי ממש לשקר. אבל אני מעדיף את הנתונים שלהם כמקור לעובדות, אם החלופה זה כתבות בעיתון שמבוססות על תחושות ומשדרות העמקת פערים, התרחבות העוני ושחיקה של המעמד הבינוני. ואני בוודאי מעדיף את הנתונים של ביטוח לאומי ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמראים שדווקא מצבו של המעמד הבינוני משתפר, העוני מצטמצם, ואי השוויון קטן.
אני לא מעדיף את הנתונים כתחליף לתחושות בגלל שיש לי עניין לטעון שהמצב הכלכלי של אזרחי ישראל משתפר בניגוד למציאות. אני פשוט מעדיף לנהל דיונים על בסיס העובדות (ככל שניתן לדעת אותן מהנתונים הקיימים) ולא על בסיס קשקושים. אז למרות שלכאורה האינטרס שלי, כמי שמבקר את כחלון ואת נתניהו, זה דווקא לתמוך בכל מיני “תחקירים” שמראים שהמצב הכלכלי נעשה גרוע, אני מקפיד לטעון כאן בכל הזדמנות שהכותרות בעיתונים על “שחיקת השכר,” “הגידול בעוני” וכדומה, הם הבלים והטעיות.
זה לא מפתיע שאת הטיעונים לעיל הרוב המכריע של העוקבים מקבל. אבל כשזה מגיע לענייני “טרור” רבים כאן מעדיפים את התחושות שהולכות עם האג’נדה ולא את הנתונים. ראו התגובות לפוסט הקודם בפייסבוק שלי על ה“טרור החקלאי”.
יש נתונים. אפשר להתווכח על המהימנות שלהם, אבל נתונים של המשטרה ואפילו נתונים של החקלאים עצמם מראים:
- ירידה ברמת הפשיעה החקלאית
- שיפור במצב הכלכלי של החקלאים
- שאין נטישה מסיבית של קרקע חקלאית
- שאין השתלטות של ערבים במימון זר על קרקעות,
- שמדובר בפשיעה, אמנם ברובה על ידי ערבים, אבל פשיעה כלכלית ולא טרור, פשיעה שמופנית כלפי ערבים לא פחות מאשר כלפי יהודים.
מול הנתונים יש “תחושות מהשטח” של החקלאים, תחושות שיש מאחוריהן אינטרס כלכלי ברור: עוד תקציבים והגנות בפני תחרות לחקלאים על חשבון הציבור הרחב.
אז במחילה, גם אם אתם ימניים, מוטב לנהל דיון על סמך נתונים ולא להאמין לתחושות שמשרתות אינטרס צר כשהן הולכות הפוך מהנתונים.
אני מודה שבסיפור הזה האינטרס שלי מסתדר עם הנתונים. אבל אם אני מפרסם נתונים במקום תחושות כשזה בניגוד לאינטרס שלי, אז אין סיבה שלא אעשה זאת כשזה מתאים לאינטרס.
יש לי שני סוגי אינטרסים כאן:
ראשית כלכלי – אני נגד הסחטנות של החקלאים.
שנית – אני נגד שנאת חינם ואני לא חושב שצומחת לנו כל תועלת מהצגת ערביי ישראל כטרוריסטים. לצערי, זה הסממן המרכזי של הימין היום בישראל – להדגיש כמה הערבים תושבי השטחים וגם אזרחי ישראל הם אויבים. ברור שיש מתיחות ויש שנאה, אבל לא צריך להמציא טרור היכן שהוא לא קיים. רצוי לנהל דיון על סמך נתונים ולא על סמך תחושות.
אני מבין את הרציונל של להפריז בתיאור ערביי השטחים כטרוריסטים (יש שם טרוריסטים כמובן, אבל לא כולם) – זה טיעון נגד ניסיון להסדר מדיני. אבל מה משיגים מהצגת ערביי ישראל כטרוריסטים בניגוד מוחלט לעובדות, מלבד שידור “אני במחנה הימין”?
ואחרון, אפשר בהחלט להגדיר מחדש את המושג טרור ככל פשע שערבי מבצע כלפי יהודי. אבל נדמה לי שזה פשוט יהפוך את המלה טרור לסתמית. קצת, ולהבדיל אלפי הבדלות, כמו פמיניסטיות שטוענות שגבר ששילם על שירותי מין לעובדת בזנות הוא אנס. קצת מקטין מחומרת האונס כשמדובר באונס אמיתי.