סמי פרץ, “קרטל העוף בוטל – ומה יצא מזה לצרכנים?”, באתר דהמרקר, 18 לדצמבר 2018
כבר עשרות שנים, כששר האוצר וראש הממשלה מגלים אומץ, הם מאפשרים למשרד האוצר להוביל מהלכים שעיקרם הגדלת התחרות: חיסול קרטלים, הפרטה, וחשיפה ליבוא. התוצאה היא כמעט תמיד ירידה משמעותית במחירים לצרכן.
הפרוטקציוניסטים, בראשם ההסתדרות, התעשיינים והחקלאים, ובתמיכה של כל מיני אידיוטים שימושיים (חברי כנסת “חברתיים” כמו שלי יחימוביץ), מתנגדים לחשיפה לתחרות, ותמיד מחפשים את המקרים הבודדים ויוצאי הדופן שבהם ההפרטה או החשיפה לתחרות ויבוא אולי לא באמת עזרה להוריד את המחיר לצרכן.
אני בטוח שאתה, סמי פרץ, מהפרשנים הבכירים של דהמרקר, לא שייך לפרוטקציוניסטים ולמשרתיהם. אבל שמעתי אותך בראיון אצל קרן נויבך דווקא מתמקד בשתי דוגמאות שלטענתך לא הועילו. והיום גם כתבת על זה בטורך:
למרות ביטול הקרטל ב–2016, מחיר העוף כיום גבוה ב-6% לעומת מחירו ערב הקמת הקרטל ■ כמו במקרה של הטוּנה, גם בענף העוף הממשלה עשתה הכל כדי להגדיל את התחרות — אבל מי שנהנה מכך לא היו הצרכנים
אני סבור שגם אם אתה צודק בשתי הדוגמאות האלה, אתה מטעה את הציבור בכך שאתה לא שם את הדברים בפרופורציות הנכונות של ירידת מחירים דרמתית בכמעט כל המקרים האחרים.
מה המסר שאתה מנסה להעביר? שמוטב לא לקדם תחרות? אני פשוט לא מבין אותך?!
דרך אגב, לשמחתי אתה כנראה גם טועה בפרשנות שלך לגבי הטונה והעוף. לגבי הטונה: יש כנראה שינוי בהרכב המוצרים שהציבור צורך. מעבר מתוצרת (אריזה) מקומית ליבוא. אבל, אני מנחש, שהשינוי בהרכב לא בא לידי ביטוי בבדיקת המחירים של הלמ”ס. ולגבי העוף: הנתונים שאתה מציג מראים שמחירי העוף ירדו במונחים ראליים, גם אם הירידה לצרכן הייתה מתונה יותר מהירידה במחיר הסיטונאי.