מירב ארלוזורוב, דהמרקר, קרנית פלוג, הנגידה שפוליטיקאים לא סופרים
ארלוזורוב מראיינת כלכלנים על תפקודה של נגידת בנק ישראל, דר’ קרנית פלוג. חלק מהמרואיינים מופיעים כנראה ברשימות המועמדים להחליף את פלוג, ואולי בגלל זה כולם, חוץ מעבדכם הנאמן, מתראיינים בעילום שם. אולי אני מדבר בגלוי בגלל שברור שאני לא מועמד לנגיד הבנק. אמנם המעמד שלי כמקרו כלכלן עולה על זה של רוב המועמדים לתפקיד, אבל העובדה שביקרתי גם את כחלון וגם את נתניהו לא משאירה לי סיכוי. הביקורת שלי נגד נתניהו פסלה אותי בסיבוב הקודם. (ואגב, אני תמיד מדבר בגלוי…)
ארלוזורוב פותחת בתיאור נכון של הטעויות של כחלון סביב הביקורת שלו על פלוג:
שר האוצר, משה כחלון, ביצע בסוף השבוע שלוש טעויות מביכות: הראשונה היתה התגובה גסת הרוח שלו לביקורת מקצועית ולגיטימית בדו”ח בנק ישראל, שמיקדה את תשומת הלב בביקורת. הטעות השנייה היתה הרמז שלו שלפיו בשל הביקורת הזאת הוא עומד שלא למנות את נגידת בנק ישראל, ד”ר קרנית פלוג, לכהונה נוספת — בכך הוא מיצב את עצמו כפוליטקאי אלים, שאינו ראוי לסמכות ולאחריות של תפקיד שר האוצר. הטעות השלישית מתבטאת בכך ששתי הטעויות האחרות שיחקו הישר לידיו של הפוליטקאי האלים באמת בסביבה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שצפה בהסתבכות של כחלון וחיכך ידיו בהנאה.
וכאן החלק שארלוזורוב מצטטת אותי:
אחד הכלכלנים ששוחחנו אתו, שחולק עמוקות על המדיניות של פלוג, אפילו הסכים לומר את הדברים בשמו. “פלוג אינה פופולסטית”, אומר עומר מואב, בעבר היועץ הכלכלי של שר האוצר יובל שטייניץ, וכיום פרופסור לכלכלה במרכז הבינתחומי ובאוניברסיטת ווריק בלונדון. “בוויכוח בינה ובין כחלון אני מסכים עמה שהממשלה חייבת לנהוג באחריות — לגבות מסים בהתאם לגודל ההוצאה, כדי לא ליצור גירעון בתקציב. פלוג מטיפה לממשלה רחבה, עם הוצאה גדולה שממומנת במסים, ואני מעדיף ממשלה קטנה עם מעט מסים. אני לגמרי לא מסכים עם המדיניות שהיא ממליצה עליה, אבל אני עוד פחות מסכים עם הגישה של שר האוצר — שרוצה גם הוצאה גדולה וגם מעט מסים, והתוצאה היא חוסר אחריות לאומית”, הוסיף.
יחד עם זה, גם פלוג תרמה כנראה לפגיעה במעמד הבנק וזאת דווקא בשל העוצמה שהיא התעקשה להפגין — ההתעקשות שלה לתקוף את הממשלה על המדיניות הכלכלית של הפחתת ההוצאה הממשלתית כמעט בכל מחיר. פלוג הטיפה מוסר לפוליטקאים, וטענה כי המדיניות הכלכלית שלהם מביאה להחרפת העוני והאי־שוויון, ובטווח הארוך היא מאיימת על פוטנציאל הצמיחה של ישראל. נתניהו, שמאמין בכל לבו בכלכלה נאו־ליברלית, לא אהב את הביקורת החברתית של פלוג, והדבר גרם לו לזלזל בה עוד יותר.
“כיועצת כלכלית של הממשלה, אסור היה להטיף לזה”, אומר מואב. “מדיניות הממשלה אינה עניינה. זכותה של הממשלה לבחור כמה כסף להוציא וכמה מסים להטיל, זאת בחירה אידיאולוגית־ערכית ולא בחירה כלכלית, וזה לא התפקיד של בנק ישראל לחלוק על כך — בטח שלא בפומבי”. כלכלן בכיר שדווקא מצדד בעמדה החברתית של פלוג טוען כי “אסור היה לה להיכנס לזה. היא התנגשה עם הפוליטקאים באופן ציבורי. סטנלי פישר לא היה עושה טעות פוליטית כזאת”.
אוסיף כאן כמה הערות:
- כפי שמצוין בכתבה, אני גם חולק על מדיניות רכישת המט”ח של פלוג, מדיניות שהיא ירשה מהנגיד הקודם, פרופסור סטנלי פישר
- אני מסכים עם הביקורת של בנק ישראל על מדיניות הדיור של כחלון. הביקורת הייתה עניינית ומתונה. למעשה ראוי היה לבקר את כחלון בחריפות רבה יותר.
- אני גם חושב שפלוג הפגינה חולשה וחוסר בטחון בחלק מהמינויים שלה לתפקידים בכירים בבנק. נראה שהיא חששה מכלכלנים בעלי מעמד שיהיו כפופים לה. היא בהחלט לא הלכה בדרכה של ג’נט ילן שמינתה את סטנלי פישר לסגנה.
- ואחרון, אחזור למועמד/ת להחלפת הנגידה. הכל אישי ולכן אני מאוד חושש מהמחליף של פלוג. נתניהו וכחלון יכולים בלי כל קושי למנות מישהו שיהיה נוח להם גם אם ברור שהוא לא מתאים לתפקיד.