מיסוי רווחי הון והקצאה אופטימלית של מס

להצעה הזאת יש תמיכה בקרב מומחים ובעלי עניין העוסקים במערכת המסים. מוקדם יותר השנה, במרכז Tax justice שבמכללה למינהל נערך שולחן עגול עם מומחים ובעלי עניין שונים בנושא מדיניות המס בישראל. בשולחן העגול השתתפו נציגי קרנות פרטיות, משרדי עורכי דין ורואי חשבון פרטיים, נציגי רשות המסים ונציגים מהאקדמיה.

מי המומחים מהאקדמיה? אין לדעת. אולי פרופסור גוטווין שסייע לפרץ ולוי-אבקסיס בעיצוב המצע הכלכלי? כך הגבתי באתר דהמרקר:

זה יפה שיש אידיאולוגיה של צמצום אי שוויון, אבל בכל זאת, טור בעיתון מכובד, לא? לא כדאי טיפה לעשות שיעורי בית ולהבין למה למשל יש טענות (לא של מומחים בכנס במכללה, אלא של חתני פרס נובל בכלכלה) שדווקא המיסוי האופטימלי – זה שממקסם את רווחת הציבור – על רווחי הון הוא אפס. ואז אולי לחקור טיפה יותר ולהבין באיזה תנאים יש כן מקום למסות רווחי הון, אבל בכל זאת להבין שהמסקנה שמס רווחי הון צריך להיות כמו המס השולי על עבודה היא חסרת כל בסיס סביר. ומניין הטענה (השגויה לחלוטין) שמס רווחי הון אינו מס על יחידים? ואחרון, המיסוי הישיר בישראל יותר פרוגרסיבי מרוב מדינות ה-OECD. שוב, קצת שיעורי בית לפני שמטעים את הקוראים”

וטיפה כלכלה:

מיסוי רווחי הון הוא מס על חסכון ולכן מס שמעוות שיקולי הקצאה אופטימלית בין צריכה בהווה ולבין צריכה בעתיד. בתנאים סבירים יש לו גם השפעה שלילית ברמה המקרו כלכלית בגלל פגיעה בחיסכון. מצד שני גם מיסוי על עבודה פוגע בהקצאה האופטימלית, וברור שככל שהמיסוי על הון נמוך יותר נדרש מיסוי גבוה יותר על עבודה, אז בסופו של יום, השיקול המרכזי הוא הגמישות – כמה המס משפיע על ההחלטות לעבוד ולחסוך. ובהחלט אפשר להתחשב בעובדה שבאמת חלוקת ההון מאוד לא שוויונית, ולכן מיסוי הון תורם להקטנת פערים (למי שזה דווקא חשוב לו).

אבל בכל מקרה, הנושא לא פשוט, ולכתוב טור על מיסוי אופטימלי תוך התעלמות מכל הידע הרב שקיים בתחום, זה פשוט לא רציני. הנקודה היא שאני מסכים עם עורכי דהמרקר שרצוי לאפשר מגוון דעות, רק חבל שבמסגרת המגוון מוותרים על רצינות ומטעים את הקוראים.