עוד על מדיניות הסחר של טראמפ:
רויטרס, “דיווח: טראמפ יטיל מכס על יבוא מתכות מהאיחוד האירופי”, באתר YNET, 31 למאי 2018
הדיווח ב-YNET תמציתי ולא מספק הסברים מפורטים. כדאי לקרוא בעיתונות בארה”ב לקבלת תמונה ברורה יותר על המהלך של טראמפ. למשל הכתבה הבאה שהתפרסמה בוושינגטון פוסט:
Trump plans to impose metal tariffs on closest U.S. allies”, David J. Lynch and Damian Paletta, 30 May
מתקבל הרושם שהמניע המרכזי קשור לגרעון במאזן המסחרי של ארה”ב מול השותפות לסחר. ההבנה של טראמפ שגירעון (יותר יבוא מיצוא) מול מדינה ספציפית אינו רצוי שמשקפת את תפיסתו של סחר דו צדדי (בילטראלי) – כאילו מול כל מדינה צריך לשאוף לחיסול הגירעון, היא תפישה חסרת הגיון כלכלי. גם המחשבה שלו שגירעון נובע ממגבלות ישירות על מסחר היא שגויה.
נדמה לי שהחלק הראשון מובן מאליו – אם מדינה נמצאת בגירעון במאזן המסחרי מול העולם אז היא צוברת חוב (או מאבדת נכסים). בעיה או לא בעיה, זה בכלל לא משנה אם הגירעון הוא מול מדינה מסוימת או מול מדינות רבות. והסיבות לגירעון: כלכלנים חושבים שגירעון הוא תוצאה של עודף שימושים בתוצר יחסית לגודלו. חשבונאות פשוטה: אם הכלכלה מייצרת פחות ממה שהיא משתמשת (השקעה פרטית, צריכה פרטית, והוצאה ציבורית), אז ההפרש בהכרח ממומן על ידי עודף יבוא. ניסיון לצמצם יבוא ללא טיפול בסיבות לעודף היבוא נועד לכישלון.
יתכן, כפי שתמיד נטען בתגובות לפוסטים, שמדובר במהלך פוליטי שנועד לשפר את תנאי הסחר של ארה”ב, אבל הנימוקים של טראמפ מדברים על משהו אחר. במיוחד מדאיג הנימוק של החזרת תעשיית הפלדה והאלומיניום לארה”ב: פרוטקציוניזם פשוט מהסוג הישן והמזיק. אני גם תוהה מי יקים מפעל פלדה או אלומיניום בארה”ב כאשר ברור שבכל יום המכסים המזיקים הללו יכולים להיות מוסרים. טראמפ לא יהיה נשיא לנצח, וגם הוא יכול לשנות את דעתו.