המפתח לצמיחה כלכלית, יצירת משרות ותחרות על עובדים, וכתוצאה שכר גבוה ושירות לצרכנים, הוא יזמים ומשקיעים.
כשאני נוסע ברחבי הארץ ורואה עסקים גדולים וקטנים אני חושב על האנשים שמאחורי היוזמה – אנשים שלקחו סיכון והשקיעו. יצרו מקומות עבודה ויצרו שירות או מוצר לנו הצרכנים. חברי הכנסת רואים, כך אני מבין מחדוות החקיקה, אויב – “טייקונים” שמנצלים עובדים ועושקים צרכנים. ובמרץ רב פונים למלאכת החקיקה במטרה להגן על הצרכנים ועל העובדים. הבעיה היא, כמובן, שההגנה מטילה נטל כספי וביורוקרטי כבד על מעסיקים, שוחקת את הרווחיות ואיתה את הרצון ליזום ולהשקיע ומי בסוף סובל? העובדים והצרכנים. ככל שיש פחות יזמים שמתחרים על עובדים ועל לקוחות מצבינו פחות טוב.
הנה דוגמה קטנה (ואני מודה לא הכי מוצלחת בגלל המוטיבציה החריגה שלה) מהכתבה הבאה –
צבי לוי, “עושים קניות? בתי העסק יחויבו ליידע אתכם מראש אם יש משלוח”, באתר ידיעות אחרונות, 14 לפברואר 2018
ועדת הכלכלה בכנסת אישרה הבוקר (ד’) תקנות שמסדירות את חובת העסקים לרבות מרכולים למזון ליידע מראש את הלקוחות לגבי מדיניות המשלוחים או שירותי ההובלה לבתיהם של מוצרים שנרכשו. התקנות של שר הכלכלה, אלי כהן, אושרו בהמשך לתיקון חוק הגנת הצרכן שהתקבל לפי הצעת ח”כ שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי). התקנות מחייבות את העסקים לפרסם במקומות בולטים בבית העסק את עיקרי מדיניות המשלוחים, בעיקר את גבולות השירות בדגש על מקומות או אזורים שאין להם משלוחים (כגון מעבר לקו הירוק). את פרטי המדיניות, בעיקר לגבי מקומות ספציפיים שנמצאים במפה הכללית, יוכלו הלקוחות לברר בעל פה במקום המיועד בחנות כגון הקופה הראשית.
המוטיבציה של מועלם אינה במקרה הזה המוטיבציה ה”חברתית” הרגילה. כך היא מסבירה: “כל החוק הזה נולד לאחר שקמו עסקים שחילקו את הארץ” [כלומר סרבו לבצע משלוח לשטחים שאינם חלק ממדינת ישראל, גם אם יש רבים שסבורים שהם חלק מארץ ישראל].
מוזמנים לספק דוגמאות נוספות בתגובות. אולי בהמשך נעשה פוסט שמרכז את הדוגמאות