קבינט האזרחי שהקים נפתלי בנט נפגש היום. היה מעניין. למדתי הרבה על המגפה, על מה צריך לעשות ועל הטעויות הרבות שהממשלה עשתה ועושה.
הלקח המרכזי – חייבים לפעול מיידית לריחוק חברתי. עד כמה? לשמחתי רוב המומחים סברו שמוטב לא לחזור לסגר מלא, וצריך ללמוד לחיות לאורך זמן עם מגבלות משמעותיות. מה המגבלות? עם הצטברות הידע על הנגיף די ברור שבעיקר צריך לצמצם מאוד התכנסות של אנשים רבים בחללים סגורים.
הפעם מוטב שהממשלה לא תעסוק במיקרו ניהול. כמו בכל תחום אחר, תפקיד הממשלה להתוות מדיניות ברמה האסטרטגית ולהאציל סמכויות לגופים מקצועיים. הממשלה, ובוודאי ראש הממשלה, לא צריכים לעסוק בפרטים. גוף מקצועי, שזה עיסוקו, יכול להתוות כללים קבועים, להגיב בזמן, ולהימנע משיקולים שמשרתים אינטרסים צרים ומשיקולים פופוליסטיים. אסור לחזור למצב בן הליקופטרים רודפים אחרי אנשים ששוחים בים, בזמן שאנשים רבים מתכנסים באין מפריע במקומות סגורים.
בצד הכלכלה הסברתי, ונדמה לי שדברי התקבלו, שהממשלה צריכה להבין שאנחנו כנראה בפתחו של משבר ארוך, ולכן יש לפעול בזהירות רבה בפיזור כסף ציבורי. הסברתי שגם אם שקל שיוצא מקופת המדינה (אין באמת כסף בקופה – לוקחים הלוואות) תורם לצמצום האבטלה ומסייע ליציאה מהמיתון, יש לו מחיר. גרעון גדול וחוב ציבורי גדול, מקשים על יציאה ממיתון, לפעמים הם הגורם למשבר.
לכן חייבים לסייע לבני אדם, אבל לא לפזר כספים על תכניות יקרות להצלת עסקים, להחזרת עובדים מחל”ת, בוודאי שלא לפצות עסקים. לא בגלל שיקולי צדק, אלא בגלל שצריך לשרוד משבר קשה. וגם הסיוע לבני אדם צריך להיעשות בתבונה ובמתינות. שניתן יהיה לסייע לאורך זמן ומבלי להרוס את התמריץ לחזור לעבוד.
הדיון גם בתחום הבריאות וגם בכלכלה היה מאוד ענייני, אבל בין הדברים אי אפשר היה להימנע מההבנה שברור לכל המשתתפים (או לפחות לרובם המכריע) שממשלת ישראל מתנהלת בחוסר מקצועיות ובחוסר אחריות. לו היה זה תלוי בי, הייתי היום מחליף את נתניהו גם במישהו שהוא לגמרי לא במחנה האידיאולוגי שלי, כמו למשל נפתלי בנט או איילת שקד, או אפילו בני גנץ. דרוש ראש ממשלה שיבין את גודל האחריות. אנחנו במשבר עמוק וקשה, וראש הממשלה, מתקבל הרושם, עסוק בזמן כה קריטי בענייני הכלכלה המשפחתית וענייניו המשפטיים, וכשהוא כן עוסק במשבר הוא בעיקר עסוק בהפגנת מנהיגות מול המצלמות ובפופוליזם. את מה שנדרש לעשות הוא לא עושה. נתניהו פשוט לא כשיר לתפקיד.