בבריטניה הכריזו על הומאופתיה כבזבוז תקציבים. זה פשוט לא עובד, על כך בכתבה הבאה:
Erin Brodein, “Britain has declared homeopathic treatments ‘a misuse of funds’ after a study found they worked for 0 of 68 illnesse” July 24, 2017, business insider
אבל בישראל קופות חולים מממנות את הקשקוש הזה, ולמרבה התדהמה שלי, הביטוח הרפואי המשלים שיש לעובדי הבינתחומי דרך “הראל” כולל (לפחות כלל כשבדקתי לפני כשנה) הומאופתיה. והאמת היא שהומאופתיה לא רק שהיא בזבוז כסף היא יכולה גם להזיק: לפעמים אנשים לוקחים “תרופה” הומאופתית כשהם באמת צריכים משהו שעובד. וכן, אני יודע שיש לזה אפקט פלציבו חזק, אבל צריך להאמין בהבל הזה כדי שיעבוד, ואני לא אוהב שאנשים מאמינים בהבלים, כי למשל בסוציאליזם האמונה לא עוזרת.
הערה –
קיימת היום הסכמה רחבה על כך ששיטת ההומאופטיה היא “שטות מוחלטת”, עם זאת אסור לפספס בהבנת התפקיד החשוב של הפלצבו בכך ליפול ליוהרה של שתי הרפואות: המדיצינית מאחד, שחושבת שהיא “אל כל יכול” (לא) והמשלימה מאידך, שחושבת שהיא שוות ערך למדיצינית (לא ולא).
“פלצבו” בהגדרה זו היכולת הנתונה של הגוף לרפא את עצמו (במידה כלשהיא) כתגובה לטיפול נייטרלי שאינו כימי, ביולוגי, פיזיקלי, ריפוי שלא היה מתרחש לולא המפגש עם תרופת ה״דמה״. אומנם התרופה היא ״דמה״ אבל השיפור בבריאות הוא אמיתי ונמדד וזאת בדיוק הנקודה!
פסילה גורפת של שיטות שמשיגות ״רק״ את אפקט הפלצבו בעצם מנטרלות משאב שיכול להיות עדיף (צריך לבדוק את זה) בתחומים מסוימים ואינו כולל תופעות לוואי. לכן, הסתכלות כלכלית נכונה מבחינת הקצאת משאבים צריכה לכלול גם את מיצוי הפלצבו שהיא היכולת הנתונה של הגוף לרפא את עצמו תוך שימוש בריפוי קונבנציונלי המשיג תוצאות מעבר.
עוד על רפואה משלימה במבחן, ניתן לקרוא בספר המצוין של סיימון סינג:
Edzard Ernst and Simon Singh, “Trick or Treatment?”, Sundays Times
ותודה לעוקב Ori Yaron על תמונה שמסבירה מהו אפקט הפצבו
