בתקופות של צמיחה כלכלית ואבטלה נמוכה, שר האוצר וראש הממשלה אוהבים לטפח את תדמית הקברניטים, שעומדים על גשר הפיקוד ומנווטים את הספינה – את המשק הישראלי. (בתקופות גרועות זה כבר דימוי פחות חביב וזה תמיד בגלל משהו שלא תלוי בהם…)
המציאות שונה מאוד. אם רוצים להמשיך עם דימוי הספינה, אז אפשר לתאר את חברי הממשלה כעכברים שמתרוצצים בסיפון התחתון: במקרה הטוב מאתרים נזילות ותקלות ומנסים לתקנם, ובמקרה הנפוץ, מכרסמים בצנרת ומחבלים במסע אל הצמיחה והרווחה.
לכן זו טעות לבחון שר אוצר או ראש ממשלה על בסיס ביצועי הכלכלה. לא נתתי קרדיט לכחלון או לנתניהו על הצמיחה הכלכלית והאבטלה הנמוכה עד לאחרונה ואני לא מאשים אותם בהאטה הכלכלית אותה אנו חווים כעת.
אגב, בכל התקופה האחרונה, למרות ההצהרות של ראש הממשלה, השר ועוזריהם, כלכלת ישראל לא מצמצמת את הפערים מול המדינות המפותחות. ההשוואה החביבה על כחלון של צמיחת הכלכלה היא חסרת משמעות. ההשוואה הרלוונטית היא בצמיחה לנפש, ושם אנחנו לא נראים טוב.
בהחלט כדאי לשפוט את השרים והעומד בראשם על מעשיהם. והאמת העגומה היא שכחלון הוא שר אוצר מחריד, ונתניהו – מר כלכלה, הגבר גבר מול אירן וחמאס – עומד מהצד חסר אונים או חסר רצון. הכייס המחייך צוחק עלינו ועליו, וממשיך לבזבז בחוסר אחריות כספי ציבור.
ראו דיווח של אדריאן פילוט על הנתונים המקרו-כלכליים המדאיגים בכתבה הבאה:
אדריאן פילוט, “שר האוצר מגן על כלכלת הבחירות: אל תבלבלו את כחלון עם הנתונים האמיתיים”, באתר כלכליסט, 20 לנובמבר 2018
…נכון יותר להסתכל על הצמיחה לנפש, שכן הריבוי הטבעי בישראל עומד זה שנתיים על כ־2% לשנה, נתון נדיר בקרב מדינות ה־OECD. הצמיחה לנפש (הצמיחה חלקי מספר התושבים) לא רק מאטה אלא קפואה זה שלושה רבעונים ברציפות. גם התמ”ג העסקי, התוצר שמייצר המגזר העסקי, הקטר האמיתי והחשוב במשק, בניכוי הסיוע הממשלתי, מאט וזה בהחלט מטריד. אם בשנת 2017 ועד תחילת 2018 התמ”ג העסקי גדל בשיעור של בין 4%-6%, זה שני רבעונים שהוא לא עולה מעבר ל־2%, סביבת צמיחה החדשה ונמוכה בהרבה.