מטרת הפוסט הזה אינה לנהל התכתשות אישית עם ירון זליכה וגם לא להחליף דיון מקצועי. מטרתו פשוטה: לרכז במקום אחד באופן מתועד ונגיש, טענות כלכליות ועובדתיות שהעליתי כלפיו לאורך השנים ושעד היום לא זכו למענה ענייני. זליכה מוזמן להשיב לכל אחת מהן, להציג מקורות, ולתקן טענות שאינן נכונות. רק לאחר דיון ענייני על בסיס עובדות, יהיה טעם לדבר על דיבייט פומבי.
כבר ב2013, במאמר שפרסמתי בהארץ, התייחסתי בהרחבה לטענות שהציג זליכה בנוגע לצמיחה, לצריכה הפרטית ולמחירי הדיור. מאז חלפו שנים רבות ותשובות ענייניות לא קיבלתי. במקום זאת, זליכה עבר שוב ושוב להתקפות אישיות ולייחוס מניעים. ולכן, לפני דיבייט פומבי, הנה כמה שאלות פשוטות שעליהן הוא מתבקש להשיב:
1. האם מדינות עניות צומחות מהר יותר ממדינות עשירות?
זליכה טען כי לפי ״התיאוריה הכלכלית״, מדינות עניות אמורות לצמוח מהר יותר ממדינות עשירות, וכי העובדה שישראל אינה סוגרת את הפער ממדינות עשירות מעידה על כישלון חריג.
זו אינה הצגה נכונה של התיאוריה הכלכלית. מודל סולו אינו מנבא התכנסות גלובלית, אלא התכנסות מותנית: מדינות בעלות מאפיינים דומים עשויות להתכנס לרמות הכנסה דומות. כפי שהסברתי כבר ב2013, הנתונים אינם מראים שמדינות עניות בעולם צמחו בממוצע מהר יותר ממדינות עשירות, וישראל אינה חריגה לרעה ביחס לרמת הפיתוח שלה.
השאלה לזליכה: על איזה מחקר מקובל מבוססת הטענה הגורפת שלפיה מדינות עניות צומחות מהר יותר ממדינות עשירות, וכיצד היא מתיישבת עם הספרות הכלכלית על התכנסות מותנית.
2. האם צריכה פרטית היא מנוע הצמיחה ארוכת הטווח?
זליכה טוען שוב ושוב כי צריכה פרטית היא מנוע הצמיחה הכלכלית, וכי שיעור הצריכה הפרטית הנמוך יחסית בישראל מסביר את הפיגור שלה.
גם זו טענה שגויה. בזמן מיתון, הגדלת ביקושים מצרפיים עשויה להשפיע על התוצר בטווח הקצר. אך גם במסגרת הקיינסיאנית אין בסיס לייחד דווקא את הצריכה הפרטית כמנוע הצמיחה. בוודאי שאין לכך בסיס כאשר מדברים על צמיחה ארוכת טווח, הנובעת בעיקר מגידול בפריון, בהון, בטכנולוגיה ובהון האנושי. למעשה, הפניית משאבים מצריכה להשקעה עשויה דווקא להגדיל את כושר הייצור העתידי.
השאלה לזליכה: מהו המקור המקצועי לטענה שלפיה הגדלת הצריכה הפרטית, כשלעצמה, היא הדרך להאיץ צמיחה כלכלית ארוכת טווח?
3. האם הדירות בישראל קטנו בשנות האלפיים?
זליכה טען כי בעשור הראשון של המאה הנוכחית הדירות בישראל ירדו בגודלן. הנתונים שעליהם הצבעתי הראו את ההפך: הדירות החדשות שנבנו באותה תקופה היו גדולות יותר, בממוצע, ממלאי הדירות הקיים. זה אינו ויכוח אידאולוגי ואינו עניין של פרשנות. זו טענה מדידה עובדתית שניתנת לבדיקה.
השאלה לזליכה: מהו המקור לנתון שהצגת, והאם אתה מוכן לתקן את הטענה אם אין בידך מקור שתומך בה?
4. האם העלאת ריבית היא פתרון פשוט ליוקר הדיור?
זליכה טען בעבר, בתקופה שבה הריבית הריאלית הייתה אפסית, כי יש להעלות את הריבית כדי להוריד את מחירי הדיור ולשם כך הציע מהלך של הורדת מיסוי, הגדלת צריכה וצמיחה שתאפשר את העלאת הריבית.
כאן מדובר בהתעלמות ממגבלה בסיסית של משק קטן ופתוח: ישראל אינה יכולה להעלות לאורך זמן את הריבית הריאלית מעל הריבית העולמית בלי להתמודד עם זרימת הון לישראל, התחזקות השקל ועלויות משמעותיות למשק ולמשקי הבית.
השאלה לזליכה: מהו הבסיס המקצועי למנגנון שהצעת, ומה המחיר של מדיניות כזו למשקי הבית, ליצוא וליציבות המאקרוכלכלית?
לא רק מקרוכלכלה: גם הסיפור על ההסתדרות
ב־2019 פרסמתי בבלוג שלי את עיקרי ביקורתה של טלי חרותי־סובר על סרטון שבו זליכה הציג את הישגי ההסתדרות. הביקורת עסקה בטענות קונקרטיות: הקשר בין שיעור ההתאגדות לצמיחה, העלאת שכר המינימום, העסקה ישירה ופנסיית חובה.
העניין אינו אם זליכה בעד עובדים או נגד עובדים. העניין הוא דפוס שחוזר על עצמו: סיפור ציבורי קליט, המוצג בביטחון רב, אך מתקשה לעמוד במבחן הנתונים, המוסדות והרצף העובדתי.
מטעויות כלכליות למצע פוליטי
ב־2021 לאחר שירון זליכה הקים את “המפלגה הכלכלית”, פרסמתי יחד עם פרופ׳ אילן קרמר וד״ר אסף צימרינג מאמר נוסף בהארץ, “המפלגה האנטי כלכלית של זליכה”. בשלב הזה הבעיה כבר לא הייתה רק טענות כלכליות שגויות בדיון הציבורי, אלא הניסיון לתרגם אותן למצע פוליטי ולבקש באמצעותן את אמון הבוחרים.
במאמר חזרנו על הביקורת ביחס לטענותיו בעניין מחירי הדיור, הריבית והצריכה הפרטית: העלאת ריבית אינה פתרון קסם לדיור. במשק קטן ופתוח היא עלולה לחזק את השקל, לפגוע ביצוא ובעסקים, ולהכביד דווקא על משקי בית הזקוקים למשכנתאות. גם הטענה שלפיה צריכה פרטית היא המפתח לצמיחה אינה נשענת על התאוריה הכלכלית המקובלת.
המאמר הוסיף נקודה חשובה: הביקורת על זליכה אינה עניין אידאולוגי של ימין כלכלי נגד שמאל כלכלי. גם פרופ׳ יוסי זעירא, המזוהה עם תמיכה בהגדלת ההוצאה הציבורית והמיסוי, דחה את הטענה שעידוד צריכה פרטית הוא המפתח לצמיחה ותמך בהורדת הריבית של בנק ישראל. עוד הצבענו על הפער בין המיתוג הציבורי של זליכה כלוחם בכוחות החזקים במשק לבין עבודתו בפועל: ייעוץ לפרטנר במאבקה נגד הפחתת דמי הקישוריות, וחוות דעת עבור חברת המלט הר טוב שתמכה בהגבלת יבוא מלט. עמדה התומכת למעשה בהגנת הדואופול ובהמשך יוקר הדיור.
כלומר, הבעיה אינה רק טעות נקודתית. מדובר בדפוס: טענות כלכליות מוצגות בביטחון רב, אינן עומדות בבדיקה מקצועית, ולאחר מכן משמשות בסיס למיתוג ציבורי ולשאיפה לכוח פוליטי.
השאלה לזליכה: האם אתה מוכן להשיב עניינית לביקורת המקצועית שהועלתה נגד המצע שלך, לרבות מצד כלכלנים שאינם שותפים לעמדותיי האידאולוגיות?
ומה קורה כשמבקרים אותו?
במקום להשיב לטענות המקצועיות, זליכה פרסם טענות אישיות נגדי. בין היתר, הוא טען כי נמניתי על צוות חברת הייעוץ נומריקס, וקישר בין עמדותיי המקצועיות לבין תורמי אוניברסיטת רייכמן.
העובדות פשוטות: מעולם לא הועסקתי בחברת נומריקס ולא קיבלתי ממנה תשלום. נוסף על כך, זליכה טען שבגלל הנאמנות שלי לתורמים של אוניברסיטת רייכמן, קידמתי מדיניות כלכלית מזיקה כשהייתי יועצו של שר האוצר ב-2009. אבל ב-2009, עבדתי באוניברסיטה העברית. עברתי לאוניברסיטת רייכמן רק בשנת 2014. יתרה מזו זליכה לא הצביע על טעות קונקרטית כלשהי בעבודתי.
זליכה גם טען כי המדיניות שאני קידמתי כייעוץ לשר האוצר תרמה לעליית מחירי הדיור. אך גם כאן חסר המרכיב הבסיסי בדיון ענייני: מהי אותה מדיניות? איזה צעד קונקרטי קידמתי? באמצעות איזה מנגנון הוא השפיע על מחירי הדיור? ומה הראיות לכך?
טענות אישיות אינן תשובה לטענות כלכליות. טענות עובדתיות על אדם דורשות מקור, ביסוס ואחריות.
אז כן, אפשר לדבר על דיבייט?
דיבייט יכול להיות מועיל כאשר שני הצדדים מוכנים להשיב לטענות ברורות, להציג מקורות ולתקן טעויות. הוא אינו מועיל כאשר צד אחד מעלה טענות מקצועיות ועובדתיות, והצד השני מחליף תשובה בהתקפה אישית או בהזמנה למופע פומבי.
לכן ההצעה פשוטה:
ירון, השב לטענות הכלכליות והעובדתיות המפורטות כאן. הצג מקורות. תקן טענות שאינן נכונות. לאחר מכן יהיה טעם לדבר על דיבייט.
עד אז, הזמנה לדיבייט אינה תחליף לתשובות.
מקורות
- עומר מואב, ״עומר מואב מנסה להפריך את טענות זליכה: במקום לתרום לדיון הציבורי הוא מחבל בו״, מוסף הארץ, 11 ביולי 2013.
- עומר מואב, ״ההסתדרות תקים מכון מחקר כלכלי בראשות ירון זליכה״, בלוג בעיקר כלכלה, 8 ביולי 2018.
- עומר מואב, ״השקרים של ירון זליכה״,בלוג בעיקר כלכלה, 1 במאי 2019, בעקבות מאמרה של טלי חרותי־סובר, ״אחד במאי: חמש הטעויות של ירון זליכה״, TheMarker, 1 במאי 2019.
- עומר מואב, אילן קרמר ואסף צימרינג, “המפלגה האנטי כלכלית של זליכה”,הארץ, 02 בפברואר 2021
[