מצד אחד גדעון סער, כנראה המועמד הבולט להחלפת נתניהו, לא מהסס להעמיד את עצמו לבחירה, זאת בשונה מהמועמדים האחרים. לדרישת סער לבחירות למנהיגות הליכוד, מצטרף עד כה (אם לא פספסתי מישהו) רק יואב קיש. מהצד השני, דוד אמסלם מתייצב בנחרצות לצדו של נתניהו וחוזר על המסרים (ההזויים) של הבוס:
נתניהו איש ישר, הפרקליטה עו”ד ליאת בן ארי, צריכה לשבת בבית סוהר, ומנדלבליט הוא שפוט של פרקליט המדינה שי ניצן ולכן קיבל את ההחלטה בניגוד להבנתו, או משהו כזה.
הרוב שומרים על שתיקה. אני מנחש שדי ברור להם שאנחנו מתקרבים לתום עידן נתניהו, אבל הפחד/התקווה שאולי בכל זאת נתניהו יהיה מועמד הליכוד גם בסיבוב הבא, ואולי אפילו יהיה שוב ראש ממשלה, דוחף אותם לשמור על שתיקה, ואת חלקם אפילו להצטרף למסרים ההזויים של האיש הישר שנפל קורבן לקונספירציה של הדיפ סטייט.
אני בהחלט רואה אפשרות, עם אוסף חסרי החוליות בליכוד, שנתניהו ימשיך להיות מועמד המפלגה העלובה לראשות הממשלה. רק נותר לקוות שאם זה יהיה המקרה שהליכוד יחטוף מכה רצינית בבחירות ושבג”צ לא יציל אותם מעצמם (אמנם החוק מאפשר לראש ממשלה להמשיך בכהונתו גם תחת כתבי אישום, אבל בהחלט סביר שבג”צ יקבע שיש הבדל בין המשך כהונה של ראש ממשלה נבחר, לבין בחירה במועמד תחת כתבי אישום חמורים).
ולביביסטים שטוענים שאמסלם ונתניהו צודקים, שהאיש חף מפשע ורק תפרו לו תיק, מנדלבליט שפוט של השמאלנים, תקשורת אוהדת זה לא שוחד, וכל יתר הטענות האוויליות:
איבדתם את הצפון. אין בכלל טעם להתווכח אתכם. כן, הפרקליטות לא מושלמת, רחוק מכך, אבל העובדות הברורות בתיקים מצביעות על כך שנתניהו מושחת, ולחשוב שאדם במצבו יכול להיות מועמד הליכוד לראשות הממשלה דורש אבדן מוחלט של כל שיקול דעת.