השביתות של חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות הבריטיות מעוררות התרגשות בישראל בקרב חובבי הסולידריות, כך למשל כתב ברשת “אקדמיה” רן חרמש:
מסתבר, שכשעובדים, כן, מרצים באוניברסיטאות גם הם עובדים, מתגייסים ומשקיעים, אפשר לקדם נושאים חשובים, במקרה הנוכחי, תנאי פנסיה בבריטניה. מזה כחודש שהאקדמיה הבריטית שובתת. השביתה, שהתחילה בגלל הרעה בתנאי המרצים, הצליחה בשל התגייסות הסטודנטים והציבור שמאסו בהתמסחרות האוניברסיטאות
ועל כך הגבתי:
לפני שמתרגשים מהסולידריות של עובדי האוניברסיטאות בבריטניה ששובתים במחאה על הרפורמה בפנסיה כדאי להבין על מה מדובר. העובדים המאוגדים מתנגדים לשינוי שאמור להעביר את הפנסיה משיטת defined benefits (הטבות מוגדרות) לפנסיה צוברת. השיטה הקיימת של הטבות מוגדרות (למען הדיוק כבר הייתה רפורמה לפני כשנתיים ועכשיו מעל רמת שכר של כ-55,000 פאונד זה משולב עם צוברת), היא השיטה של קרנות הפנסיה של ההסתדרות, הקרנות שפשטו את הרגל בגלל שהבטיחו יותר הטבות מהצבירה. התוצאה הייתה, כפי שהיא היום בבריטניה, תרמית פירמידה. הצעירים מסבסדים את הזקנים בתקווה שבעתיד הצעירים הבאים בתור יסבסדו אותם, וביום שהפירמידה תקרוס, משלם המיסים יחלץ אותם, בדיוק כפי שקרה בישראל. בקיצור, השינוי המרכזי שנגדו מוחים הוא שינוי חשוב וצודק חברתית.
במקביל לשינוי בשיטת הפנסיה ישנם שינויים נוספים שפוגעים בעובדים. אבל כדאי וראוי לעשות את ההפרדה. אם הצעירים היו מוחים רק על ההרעה בתנאי השכר שלהם אז הייתי מבין את ההיגיון (גם אם לא מסכים, כי גם שם חלק מהתלונות שלהם הם על מהלכים שהיטיבו עם חלשים מהם), אבל המחאה נגד הרפורמה בשיטת הפנסיה היא פשוט מטומטמת, או לא פחות חמור מזה, מושחתת.
כרגיל אצל הסוציאליסטים השיח מתלהם נגד ה”התמסחרות” של ההשכלה. אבל מה הם בעצם אומרים: לא הכול נמדד בכסף ועכשיו תנו לנו עוד כסף.
ובהקשר הישראלי, באמת שאני לא מבין איך אנשים “חברתיים” שחשובה להם רווחת החלשים מריירים על סולידריות ושביתות, כאשר בישראל זה כמעט תמיד מוביל לכך שהחזקים דופקים את החלשים (כולל הסגל הבכיר באוניברסיטאות).
אנצל את ההזדמנות לשלוח את תודתי לצעירים השובתים. מעריך את המאבק שלהם למען המשך סבסוד הפנסיה הבריטית שלי, ושולח תודתי גם לכל חובבי הסולידריות שמסייעים לחזקים על חשבון החלשים.