תזכורת: הסיפור הוא על איש שקונה מכונית יוקרה וטוען שכך הוא תורם לפרנסה של רבים, שעבדו לייצור הרכב וקיבלו את כספו, וזה בוודאי עדיף מהאפשרות של סתם לתרום את הכסף לנזקקים. הפוסט מסכם בזו הלשון:
קפיטליזם זה לתת את הכסף שלך באופן חופשי בתמורה למשהו עם ערך. סוציאליזם זה כאשר המדינה לוקחת ממך את הכסף בכוח ונגד הרצון שלך, ומביאה אותו למישהו אחר שלא עושה כלום.
פרשנות שלי על הפוסט על תום, שקנה רכב יוקרה ובכך תרם לאנשים שייצרו את הרכב וזה מה שיפה בקפיטליזם.
אז ככה, ראשית קצת מצחיק אותי שתומכי קפיטליזם, שבדרך כלל לא במיוחד מחבבים את הגישה הקיינסיאנית, מתארים כאן מודל קיינסיאיני על סטרואידים. וזה באמת הכשל המרכזי בטיעון: ההנחה שאם תום לא היה קונה את הרכב, אז גורמי הייצור (המכונות והעובדים) היו מובטלים, ולא היו מייצרים משהו אחר למישהו אחר, או אולי אפילו את אותה המכונית למישהו אחר. ההנחה של המודל הקיינסיאני עומדת בסתירה להנחות הסטנדרטיות שמקדמי הקפיטליזם אוהבים להאמין בהן (ובמידה רבה של צדק לדעתי). קפיטליזם – כלכלת שוק תחרותית – מבוסס על מנגנון המחירים: מנגנון הביקוש וההיצע עובד, מחירים משתנים וההקצאה של גורמי הייצור והמוצרים משתנה בהתאם. זה היופי של המודל ולכן זה גם עובד לא רע במציאות.
אז אם אנחנו לא נמצאים באבטלה עמוקה, התרומה של תום דרך רכישת המכונית זניחה לחלוטין והטענה בפוסט פשוט שגויה. והאירוניה היא שמקדמי הקפיטליזם מציגים את הפוסט כהוכחה לצדקתם, אבל הנימוק הוא נימוק בסגנון ארגון התעשיינים וההסתדרות על העדפת תוצרת מקומית, והפוסט עוד למרבה האירוניה מוסיף גם ביקורת (מוצדקת) על ההסתדרות.
יתרה מזו, מי שכל כך מאמין בקינסיאניזם נופל כפרי בשל לידיים של הסוצאיליסטים (שלמרבה המזל בדרך כלל לא מבינים את זה…). יש חלופה לעידוד הכלכלה דרך רכישת רכב יוקרה על ידי תום: הממשלה יכולה לקחת את הכסף מתום ולחלק אותו לעניים שהם יצרכו ויניעו את הכלכלה, או להעסיק עובדים שיבנו כבישים וכדומה. כל חלופה עדיפה על תום נוסע ברכב יוקרה אם מתעלמים מהדבר החשוב באמת – התמריץ של תום להרוויח כך שיוכל לקנות רכב יוקרה.
שנית, התרומה של תום לכלכלה היא בכך שהוא ייצר לעצמו הכנסה שאפשרה לו לקנות את המכונית (בהנחה שהוא ייצר משהו שאנשים קנו ממנו מרצונם החופשי בכלכלה תחרותית, ולא סחט כסף ממשלם המיסים). אז חשוב שתום יוכל לרכוש מכונית יוקרה כי חשוב שמי שהצליח בחיים יוכל ליהנות מההצלחה. אבל עכשיו שיש לתום את הכסף, האם רכישת מוצרים לצריכתו זו באמת הדרך שבה הוא תורם לכלכלה? הרי אם הוא היה מוותר על הרכב הוא היה משקיע את כספו (בעצמו או דרך שוק ההון) ובכך מגדיל את ההון היצרני בכלכלה ומגדיל את פריון העבודה והשכר. זה בוודאי עדיף (מנקודת המבט של העובד השכיר בכלכלה שאינו תום) מאשר החלופה של רכישת מכונית. דרך אחרת לחשוב על זה: משק שאינו באבטלה קיינסיאנית, מייצר כמות מסויימת של מוצרים. ואם תום יצרוך פחות אז יהיו יותר מוצרים אחרים – צריכה של אחרים אם תום יתרום את כספו או הון יצרני אם תום ישקיע את כספו.