זעירא טוען בתגובה לביקורת שלי, בטור בכלכליסט, שהגדלת נטל המס צפויה לפגוע בצמיחה, אבל מול הפגיעה בצמיחה, בזכות המיסוי, הממשלה יכולה להגדיל את ההוצאה ולהוצאה הציבורית השפעה חיובית על הצמיחה. שתי ההשפעות, על פי זעירא, מבטלות זו את זו: הממשלה יודעת לתרגם מיסים להוצאה יעילה שתורמת לצמיחה דרך טיפול ב”כשלי שוק בתחומים כמו חינוך, בריאות, רווחה, דיור ותחבורה הציבורית. צמצום כשלי השוק משפיע חיובית על היעילות הכלכלית והתוצר.”
מדובר בטענה תמוהה משתי סיבות: ראשית היא תלויה ביעילות המגזר הציבורי ושנית כלל לא ברור איך הוצאה על רווחה בריאות ודיור (מוצדקת ככל שתהיה) מועילה לצמיחה.
זעירא, מתקבל הרושם, מבין שהטיעון שלו ספקולטיבי, וכנראה בזכות הביקורת שלי כבר טוען טענות זהירות בהרבה (מהטענות שלו בראיון המקורי שגרם לי לכתוב טור תגובה): “שתי ההשפעות הללו מנוגדות ולא ברור איזו גוברת.” אם לא ברור, אז מניין הקביעה הפסקנית בראיון שבתחום שבין 35% ל-55% אין למיסוי ולהוצאה השפעה על הצמיחה? ולגבי הבסיס האמפירי: כך טוען זעירא:”העובדה שהתוצאות כל כך לא מובהקות מחזקת את ההשערה ששתי ההשפעות המנוגדות מקזזות זו את זו.” אכן השערה ולא יותר, ובמחילה, בהכירי את יעילות המגזר הציבורי בישראל, ההשערה שנזקי המיסוי יעלו על תועלת ההוצאה, סבירה יותר.