הדיון על כלכלת שוודיה – שחיתות

אם העימות חשוב, אז למה ברנע בוחר באופציה הקלה של הימנעות מעמדה? וממתי מכריעים קרב אינטלקטואלי בספירת מספר הכותבים? לשיטתו של ברנע, אם עוד ניאו-סוציאליסטים יכתבו טורים בנושא אז הקרב יוכרע לטובת העמדה של הסוציאליסטים? ואחרון, יש כאן וויכוח על טענות. שטרסלר, כץ ואנוכי, העלינו טענות ברורות שהסוציאליסטים לא התמודדו אתם. בעיקר הדגמנו שהמדיניות שאותם סוציאליסטים תומכים בה, אינה דומה כלל למדיניות שהשוודים אמצו. זו הנקודה המרכזית, וכל הוויכוח על הגדרות הוא די משמעמם, אבל מנקודת מבטו של ברנע נראה שהכול אישי. אנחנו “חסידי השוק החופשי” ובזה נגמר הסיפור.

אבל לא רק שהכל אישי, אני מוחה כנגד הסיווג שלי (ולדעתי גם של נחמיה ושל אורי) כחסידי השוק החופשי. כן, אני מעדיף חופש על כפייה, אבל כל מי שעוקב אחרי הכתיבה שלי יודע שאני רחוק מהגישה הליברטריאנית ולשיטתי רגולציה שמקטינה חופש היא לעיתים רצויה אם היא מגדילה תחרות. אז אם דווקא מישהו מתעקש לסווג אותי כ”חסיד” אז תחרות לא חופש.

הדיון בשחיתות הוא חשוב, אבל ברנע עוסק בשאלת הסיבתיות בין שחיתות לצמיחה, ומפספס לחלוטין את הטענה הסבירה של אורי שיש לשחיתות ולצמיחה מקורות קשורים. (ראו הסבר אצל אורי).

הביקורת של ברנע על כך שהדיון מתמקד במדד “הקפיטליסטי” של תוצר לנפש פשוט מגוחכת. אין שוב דבר קפיטליסטי בתוצר לנפש (מלבד העובדה הפשוטה שבמדינות סוציאליסטיות הוא נמוך…) וכלכלנים מבינים היטיב שאיכות חיים ותוצר לנפש זה לא אותו הדבר, רק שהקורלציה בין תוצר לנפש לבין כמעט כל מדד סביר לאיכות חיים היא גבוהה. מאוד גבוהה.

אחרון. מודה שהפעם האכזבה שלי היא כואבת. לא רק שמדובר באדם נבון ובעל השכלה כלכלית, ברנע היה סטודנט שלי בקורס מבוא לכלכלה…