הגזבר החברתי חוזר לפרק מיוחד על העדפת תוצרת מקומית
ובכן, בבניין המשותף שלנו, הדיירים בשתי דירות הקרקע פתחו עסקים. הדיירת רוחמה בדירה 1 פתחה בחלק משטח הדירה חנות ירקות ופירות, והדייר רון בדירה מספר 2 פתח עסק קטן לשירותי גננות. לקראת חידוש המכרז על הגינון בשטח המשותף של הבניין, דרש רון מגזבר הבניין אימוץ מדיניות של העדפת תוצרת מקומית. הרי ברור שמה שטוב ונכון למדינת ישראל, בוודאי נכון לבניין שלנו. הדרך לשגשוג ורווחה של דיירי הבניין היא תמיכה הדדית והעדפת התוצרת המקומית. הדיירים צריכים לקנות ירקות ופירות אצל רוחמה והבניין צריך לאפשר לרון לזכות במכרז הגינון. רון הציע מנגנון פשוט וסביר: כמו במשרדי הממשלה, נעשה מכרז גינון, ורון יציע הצעה שאינה עולה על 15% מעל ההצעה הזולה ביותר, ויקבל את החוזה.
הגזבר התלהב, מההצעה, ורון פרסם מודעות גדולות ברחבי הבניין שבהם הוא מסביר את היתרונות הגדולים של העדפת תוצרת מקומית. רון אף פנה להסתדרות וזו כתבה מכתב תמיכה נלהב בהצעה של רון, מכתב שמאשר שזו אכן הדרך לשגשוג. רוחמה טענה שאם ההצעה של רון תתקבל אז גם אותה הקופה הציבורית צריכה לסבסד ב-15% הרי גם היא עסק מקומי, אבל בשונה מרון היא מתחרה על כיסי הדיירים ולכן אינה יכולה לגבות 15% יותר מהירקנייה בבניין השכן. טוב, השיב הגזבר, את צודקת. נעניק לך 15% מהמחזור מקופת הבניין.
הדייר בדירה 5, שעובד כשליח, פנה גם הוא לגזבר, ואמר שמדובר ברעיון נפלא לתמוך בעסקים מקומיים, והוסיף שגם הוא עסק מקומי, שעוסק ביצוא (מכירה של שירות לאנשים שאינם בבניין) ולכן גם אותו ראוי לסבסד, אולי אף יותר, שכן הוא יצואן מצטיין, ויצוא כידוע הוא מנוע הצמיחה של הכלכלה.
טוב, אמר הגזבר, גם אתה צודק. וכך, אחד אחד הגיעו כל דיירי הבניין אל הגזבר וכולם דרשו “העדפת תוצרת מקומית” – כלומר, סבסוד דומה, וחלקם אף הציגו מכתב מההסתדרות שתומכת במאבקם הצודק לקבלת סבסוד מהקופה הציבורית. הגזבר השתכנע, והבטיח לכולם את התמיכה.
הגזבר פרסם מודעה לכל הדיירים עם דיוקנו המחייך, והכיתוב – “הגזבר שלכם מסייע לכלכלת הבניין. העדפת תוצרת מקומית וסבסוד היצואנים”. באסיפת הדיירים הציע הכלכלן מדירה 6 לבטל את כל הסבסודים וההעדפות לתוצרת המקומית, שהרי העלות היא על כל הדיירים. ולכן לא רק שאינם משפרים את הרווחה של הדיירים, הם למעשה פוגעים בכלכלת הבניין, שכן הסבסוד והעדפת התוצרת המקומית פוגעים בתחרותיות וביכולת של הבניין למצות את היתרונות היחסיים שלו מול בניינים אחרים. הכלכלן הציע הצעה אחרת: פשוט לגבות מראש פחות מיסים. הגזבר פסל את הצעתו של הכלכלן וטען שאין בכלל קשר בין הסיוע לבין המיסים. הוא כבר ימצא מקורות. הבנק בשמחה יעמיד הלוואה לבניין. הכול בסדר.