האם אפקט ההרתעה גובר על אפקט הגדלת המוטיבציה לנקום

בהמשך לפוסט הקודם על נקמה, נשאלה השאלה האם האפקט של ההרתעה של הרס בתים גובר על האפקט של הגדלת המוטיבציה לנקום ולפגע. ברור שמדובר בשאלה אמפירית שקשה לענות עליה, אבל בכל מקרה מוטב להסתמך על נתונים וניתוח סטטיסטי מסודר ולא על תחושות בטן, גם אם התחושות מגיעות ממומחים מהשטח. אז יש מחקר, שנותן לנו רמז לתשובה לשאלה. מדובר במחקר אמפירי של שלושה חוקרים: הפרופסורים אסטבן קלור וקלוד ברבי מהאוניברסיטה העברית, ואפי בן מלך מ-Northwestern, שפורסם ב-2015 בכתב העת The Journal of Politics. מה הם מוצאים? שיש הרתעה. אבל, ההרתעה מאוד מצומצמת: גם בהיקף (מקטינה מעט מאוד את היקף הפיגועים) גם גאוגרפית (מוגבלת […]

נקמה

לא פוסט על כלכלה – לא חייבים לקרוא ולא חייבים לשפוך כאן זבל, כל תגובה מנומסת תתקבל בברכה. כמה הערות על הקריאה לנקמה והביקורת על הממשלה שמפקירה את חיי אזרחי ישראל בעקבות הרצח המחריד של אורי אנסבכר (מעשה הטרור, אבהיר, שלא יצאו עלי כבר כאן הצדקנים)   זה שאנשים כותבים בזעם וקוראים לנקמה זה לא מעיד על כך שכואב להם יותר מאשר לשמאלנים או ימנים שמתנגדים לנקמה פגיעה בחפים מפשע זה פשוט לא מוסרי ולהערכתי גם לא חכם. יתכן שהרס בתים וגירוש בני משפחה, או את כל הכפר, ירתיע מפגעים, אבל יש גם צד שני: ענישה קולקטיבית מגדילה את המוטיבציה למעשי טרור. […]

דיאטת “האיש השמן” שנכשלה

סמי פרץ, “המשל המעודכן של נתניהו: השמן משמין – והרזה משלם”, באתר דהמרקר, 12 לפברואר 2019 ישראל משלמת 178 מיליארד שקל בשנה, שהם חצי מהתקציב, עבור שכרם של 700 אלף עובדי המגזר הציבורי ■ חרף הבטחות להתייעלות, מספר העובדים גדל ושכרם עלה בשיעור כפול מזה שבמגזר הפרטי ■ ראש הממשלה התחייב בעבר לכווץ את “האיש השמן”, אך יחד עם שר האוצר נכנע לדרישות ארגוני העובדים משיקולים פוליטיים משל השמן והרזה, אותו טבע ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך המשבר הכלכלי של 2003, נהפך לאחד מסימני ההיכר של תפישתו הכלכלית: צריך לעשות דיאטה למגזר הציבורי, ולתת למגזר הפרטי לפרוח. ואולם לפי דו”ח […]

מה זה בכלל כלכלה התנהגותית

תגידו, “פרופסור לפסיכולוגיה” זה לדעתכם פחות מכובד מ”פרופסור לכלכלה התנהגותית”? אני שואל בגלל שלי בהחלט לא ברור שהתשובה היא חיובית, אבל נראה שפסיכולוגים חושבים אחרת, או שהם חושבים שמדובר באיזו מילת בז שמושכת תשומת לב. בכל מקרה, הזדמנות להסביר מה זה בכלל כלכלה התנהגותית –  גם כלכלנים וגם פסיכולוגים עוסקים (בין היתר) בקבלת החלטות של בני אדם, אבל הגישה היא שונה. קשה לי לקבל שחקר החלטות בתחום הכלכלי הופך את המחקר לכלכלה ואת החוקר לכלכלן, אם הוא פסיכולוג. כמו שקשה לומר שחקר החלטות של בני אדם, בכל תחום שהוא, הופך את החוקרת לפסיכולוגית אם היא כלכלנית. וברור שפסיכולוגים לא צריכים להימנע […]

על ההטעייה של עיתון דהמרקר בנושא אגרות גודש

עיתון דהמרקר מטעה את הקוראים לפעמים, ובמגוון נושאים, אבל מקוממת במיוחד העובדה שכתבת התחבורה של העיתון, מירב מורן, טוענת שאגרות גודש אינן אפקטיביות. הטענה הזו, למי שמכיר את הנושא, היא לא פחות ממדהימה. כך למשל היא כותבת בתגובה לפוסט שלי: אני מציעה פשוט לשנות את השם: אם רק נכנה אותם ״מס דרך״ או ״דמי כביש״ – למה לא? שיבושם ליוזם ולעם הנוהג בפקקו. אני מוחה רק על השקר, על מכבסת המלים והתעתוע (לא, זה לא יוריד גודש זה כן יכניס כסף לקופה הציבורית). אם כלכלני השוק החופשי עושים לובינגלעוד מיסוי על המעמד הבינוני – הללויה, הסיטואציה עבורי היא אפילו שעשוע. […]

“הבעיה עם סוציאליזם היא שבמוקדם או במאוחר הכסף של אחרים אוזל לך.”

רבים כאן, ואני אחד מהם, מאוד אוהבים את הציטוט הזה של מרגרט תאצ’ר, אבל לדעתי הוא בעייתי בוויכוח לגבי השיטות הכלכליות השונות. הבעיה המרכזית של סוציאליזם, לפחות סוציאליזם במובן של ניהול הכלכלה על ידי המדינה כתחליף לקניין פרטי וכוחות השוק, שזה די כושל בגלל מגוון סיבות. בעיקר העדר תמריצים והעדר יכולת תכנון והקצאה יעילה, הכלכלה הריכוזית, שנשלטת על ידי המדינה, מייצרת תוצר נמוך מאוד בהשוואה לכלכלה הקפיטליסטית. זאת האחרונה המבוססת על קניין פרטי ומנגנון הקצאה המבוסס על מחירים הנקבעים בתחרות. את הבעיה הזו הטענה החביבה של תאצ’ר מפספסת. האמירה של תאצ’ר, כפי שאני מבין אותה, מתמקדת בכך שהמדינה יכולה להעביר […]

ההתעלמות מהגורילה בכנסת בטורו של גיא רולניק

גיא רולניק, “מי מזיק יותר לכנסת: מנהל קזינו או לוביסטית?”, באתר דהמרקר, 07 לפברואר 2019 הנזק של נוכחות לוביסטים ומעברים תכופים שלהם מהכנסת ואל הכנסת הוא סמוי וקשה לכימות, אבל הוא עולה משמעותית על הנזק שגורמת נוכחותו של מפעיל קזינו – ליצן ורודף פרסום מביך – שנהפך לסמל, בה”א הידיעה, לירידת קרנו של בית המחוקקים הישראלי אני קורא את הטור של גיא רולניק ומשתומם מההתעלמות מהגורילה בחדר, או נכון יותר בכנסת. רולניק טוען, בתמצית, שמהכנסת נפלט ליצן (חזן) שאמנם המוניטין העלוב שלו פגע בכל מקרה בשם של בית המחוקקים, אבל הנזק שלו היה מצומצם (ועם זה אני מסכים), ושבמקומו נכנסה […]