מירב ארלוזורוב, “עסקת טיעון לנתניהו — הדרך היחידה למנוע את הידרדרותה של ישראל”, באתר דהמרקר, 15 לאפריל 2019 מירב ארלוזורוב, דהמרקר, מציעה שנתניהו ילך הביתה במקום לעמוד לדין בשלושת התיקים התלויים נגדו. זו הצעה תמוהה ביותר, ומאמרי התגובה ב”הארץ” לא פחות תמוהים. מהכתיבה של ארלוזורוב ניתן לחשוב שנתניהו הוא דיקטטור, ויש לעם איזו מועצת חכמים שמייצגת את טובתו, שיכולה לנהל מו”מ עם הדיקטטור שיניח לנו, אבל זה כמובן לא המצב. נתניהו, גם אם לצערה של ארלוזורוב ואפילו אם לצערי, נבחר בבחירות דמוקרטיות, ולכן “רצון העם” זה שהוא לא יפרוש מתפקידו. הביקורת על ארלוזורוב מחוגי השמאל היא על התמורה לנתניהו – […]

בנימין נתניהו אינו טיפש, רחוק מכך והוא גם לא אלטרואיסט, רחוק גם מכך. הוא מבין היטיב שהוא צפוי, בסבירות מאד גבוהה, לעמוד למשפט על עבירות חמורות שבסבירות גבוהה יכניסו אותו לכלא. באופן טבעי הוא לא אוהב את הרעיון. את שנות ה-70 לחייו הוא מעדיף לבלות כנשיא המדינה/ראש ממשלה/מרצה מבוקש ומכובד שטס בעולם במחלקה ראשונה או במטוסים פרטיים, והוא יעשה כל שביכולתו להימנע מהגעה לכלא. זה מה שיעמוד בראש סדר העדיפויות שלו בשנים הקרובות. לא טובת אזרחי מדינת ישראל, ואם צריך להפקיר את משרד האוצר שוב בידיים של כחלון, הוא לא יהסס לעשות זאת בשביל לנטרל את מי שיקשה עליו לתפקד […]

נחמיה שטרסלר, “אל תצביעו מחל, ועוד שלוש נקודות”, באתר הארץ, 05 לאפריל 2019 בהמשך להרצאה שלי בכנס החירות, ברוח חלק מרכזי מהביקורת שלי, על הקישור ההזוי בין רעיונות ליברליים לימין מדיני קיצוני להלן ציטוטים מתוך המאמר האחרון של נחמיה שטרסלר בעיתון הארץ:  משה פייגלין. התופעה המפתיעה של מפלגת זהות הובילה אותי השבוע לכנס בחירות שערכה בהאנגר 11 בנמל תל אביב. בניגוד לאגדות, הקהל לא היה מורכב מהיפסטרים מאזור רוטשילד־שינקין. רוב הנוכחים היו מתנחלים עם כיפה סרוגה או כיפה שחורה, מתובלים באנשי ימין חילונים. אהבתי את דברי פייגלין על כלכלה חופשית. הם היו מתונים בהרבה מהמצע שכתב. סוף סוף תהיה מפלגה […]

אלי ציפורי, ההוא שמשתמש בבמה שהוא מקבל מ”גלובס” בשביל להפיץ את דף המסרים של נתניהו, מגיב לא מעט על הפוסטים האחרונים שלי, שעוסקים בחשדות לשחיתות מצד נתניהו, ומאשים אותי בחד צדדיות. ניתן להבין מתגובותיו של ציפורי שעל נתניהו יש לי רק ביקורת ואני נמנע מביקורת על היריבים גנץ-לפיד. מאחר וציפורי מוציא דיבתי רעה, ראוי שאתייחס בקצרה: המציאות שונה מהעולם שאותו ציפורי מדמיין. פוסט מה-25 בפברואר- בו אני מבקר (בחריפות רבה) את גנץ-לפיד, ואפילו קצת מחמיא לנתניהו. על המצע של גנץ-לפיד אני כותב, בין היתר: הבטחות חסרות בסיס להגדלת ההוצאה הציבורית בלי להעלות מיסים ובלי לפעול לגידול בצמיחה, וכמובן בלי להרגיז אף […]