העלות של המגזר החרדי לכלכלה הישראלית

ציפי ירום-דיסקינד, “שוב החרדים הסחטנים האלה”, באתר דהמרקר, 17 לספטמבר 2019 מעיון בנתונים המפורטים בכתבה של מירב ארלוזורוב עולה שלא מיניה ולא מקצתיה. האם סטודנטים יסכימו שהמדינה תקצץ מהתקצוב השנתי לאוניברסיטאות, ואז להוסיף ביטוח חיים מכיסם? ציפי ירום-דיסקינד, עיתונאית חרדית, מלינה על האפליה לרעה של החרדים בטור בדהמרקר (במסגרת ביקורת כנגד מאמר של מירב ארלוזורוב, בעניין סבסוד ביטוח חיים לחרדים) הטעות של ירום-דיסקינד בוטה, אבל בבסיסה טעות די נפוצה, אז שווה התייחסות. כך היא כותבת: זה המקום להעניק לעובדות פרופורציה: תקציב המדינה ל–2019 הוא 397 מיליארד שקל. 1.2 מיליארד שקל, כלל התקציב המועבר לישיבות, הם בסך הכל 0.3% מתקציב המדינה, […]

דרכה “החברתית” של יחימוביץ

צבי זרחיה, “פרישת יחימוביץ’: מכה למחנה החברתי בכנסת”, באתר כלכליסט, 17 ליולי 2019 והפעם בפינתנו פרשנים כלכליים שמעציבים אותי (מאוד): צבי זרחיה, כלכליסט, מתאבל על פרישתה של יחימוביץ’. זרחיה כותב, בין היתר: גל פרישות הח”כים החברתיים וירידת קרנן של מפלגות אלה [השמאל] צריכים להיות תמרור אזהרה למי שבראש מעייניו עומדת הדאגה לצמצום פערים, חלוקה שוויונית של המשאבים הציבוריים והטיפול ביוקר המחיה. לטעון שיחימוביץ פעלה לצמצום פערים זה מאוד ספקולטיבי, במקרה הטוב ושגוי במקרה הסביר. מי שמתייצב לצד ארגוני העובדים החזקים, לא פועל לצמצום פערים, גם אם חוקק את חוק שכר הבכירים, חוק זניח לחלוטין בהשפעתו על הפערים (ומזיק בהיבטים אחרים), […]

הויכוח ממשיך: האם הגדלת ההוצאה הציבורית פוגעת בצמיחה הכלכלית?

כלכלנים רבים בארץ קוראים לממשלה להעלות את נטל המס במטרה להגדיל את ההוצאה ולצמצם את הפערים. אני לא מדבר כאן על הגדלה במיסוי או קיצוץ בהוצאה בהקשר של הגירעון החמור הנוכחי. הטיעון של אותם כלכלנים, למשל קרנית פלוג כשהייתה נגידת בנק ישראל, שיש להעלות את ההוצאה הציבורית בישראל. שהמגזר הציבורי סבל מ”דיאטה” מופרזת, והממשלה שולטת בחלק קטן מידי של התוצר.  אין לי ויכוח עם טענות נורמטיביות. אני סבור שמוטב דווקא ממשלה קטנה יותר שמשאירה למשקי הבית ולמגזר הפרטי משאבים רבים יותר, אבל מי שנורא חשוב לו השוויון, אז בסדר, זכותו כמובן להעדיף ממשלה גדולה, שאולי פוגעת ברווחת הציבור, אבל השוויון… […]

גרעון, יחס חוב תוצר, ילודה

קטע מטור בדהמרקר שכתבתי בשנת-2007: לצד צמיחה כלכלית, משקים מודרניים מאופיינים במחזורי עסקים – תנודתיות בשיעור הצמיחה סביב המגמה; כלומר, מעברים מתקופות של צמיחה מהירה לתקופות של מיתון. גם אם לא מבינים תמיד מדוע, הניסיון מרמז לכך שמיתון יגיע, והוויכוח הפופולרי כל כך בישראל על מה עושים עם “העודפים המצטברים בקופת המדינה” יוחלף בוויכוח פחות נעים – מהיכן מקצצים בזמן שהקופה הולכת ומתרוקנת. מדיניות כלכלית אנטי-מחזורית – כלומר מדיניות המנסה למתן את התנודתיות בצמיחה הכלכלית, ובעיקר לצמצם את הפגיעה בהכנסה בתקופות של שפל, מאופיינת בגישה שמרנית בתקופות של צמיחה: הימנעות מגידול, מעבר לתוואי הרב-שנתי, בהוצאה והימנעות מקיצוצים או אף הרחבה בהוצאה […]

מה המשמעות של המשך הזינוק בגירעון?

אבי וקסמן, “הגירעון ממשיך לזנק: טיפס ל-3.8%”, באתר דהמרקר, 06 למאי 2019 משרד האוצר הודיע לממשלה לפני כמה חודשים כי אם לא תנקוט צעדים כלשהם, הגירעון ב-2019 צפוי להתנפח ל-3.6% – אבל באחרונה מעריכים במשרד כי הוא עשוי להגיע לרמה גבוהה אף יותר, בייחוד אם הממשלה החדשה תימנע מהעלאות מסים ומקיצוצים בתקציב. כל עשירית נקודת אחוז נוספת בגירעון שקולה ל-1.4-1.3 מיליארד שקל. מה המשמעות של גרעון שנתי של 3.7% תוצר לשנה? (זו תמונת המצב העגומה ל-12 החודשים שהסתיימו באפריל) בערך 5,700 שקל לנפש בישראל. ממשלת נתניהו, בניהול שר האוצר משה כחלון, הכניסה אותנו לתוואי שבו החוב הציבורי צפוי לגדול בשנת […]

מצע מפלגת “כחול לבן”

עמרים ברקת, “צ’ק ללא כיסוי: החוסרים, הבעיות, הטעויות המביכות והצד החיובי במצע שצפוי למפלגת “כחול לבן”, באתר גלובס, 25 לפברואר 2019 הבסיס למצע של “כחול לבן” צפוי להיות מצעה המפורט של “יש עתיד”, שכולל עשרות סעיפים כבדים שיעלו לתקציב המדינה מיליארדים, אבל אין בו קיצוצים או מסים חדשים. אמנם צריך לומר מילה טובה למפלגות שמפרסמות מצע מפורט, אבל כשלא רוצים להרגיז אף אחד, נשאלת השאלה: מאיפה יבוא הכסף? עמירם ברקת, גלובס, מנתח את המצע של “יש עתיד.” מצע שכפי הנראה יהיה הבסיס למצע המשותף של מפלגת גנץ-לפיד. הבטחות חסרות בסיס להגדלת ההוצאה הציבורית בלי להעלות מיסים ובלי לפעול לגידול בצמיחה, […]

ההתעלמות מהגורילה בכנסת בטורו של גיא רולניק

גיא רולניק, “מי מזיק יותר לכנסת: מנהל קזינו או לוביסטית?”, באתר דהמרקר, 07 לפברואר 2019 הנזק של נוכחות לוביסטים ומעברים תכופים שלהם מהכנסת ואל הכנסת הוא סמוי וקשה לכימות, אבל הוא עולה משמעותית על הנזק שגורמת נוכחותו של מפעיל קזינו – ליצן ורודף פרסום מביך – שנהפך לסמל, בה”א הידיעה, לירידת קרנו של בית המחוקקים הישראלי אני קורא את הטור של גיא רולניק ומשתומם מההתעלמות מהגורילה בחדר, או נכון יותר בכנסת. רולניק טוען, בתמצית, שמהכנסת נפלט ליצן (חזן) שאמנם המוניטין העלוב שלו פגע בכל מקרה בשם של בית המחוקקים, אבל הנזק שלו היה מצומצם (ועם זה אני מסכים), ושבמקומו נכנסה […]