פרופ’ יוסי זעירא, “דעה: ימי הקורונה מוכיחים שמשל השמן והרזה פשוט לא נכון”, באתר גלובס, 21 לאפריל 2020 כלכלן כותב טור בעיתון בעיצומו של משבר כלכלי חמור. על מה הוא יכתוב? אולי על מדיניות ממשלתית בזמן משבר? אולי על הוויכוח לגבי עומק הגירעון הסביר? אולי על הצלת אל על? אולי על הצלת עסקים בכלל? אולי על ההזדמנות לבצע רפורמות חשובות שיקלו על היציאה מהמשבר? כל כך הרבה סוגיות חשובות ומעניינות, אבל את פרופסור יוסי זעירא כנראה שכל זה לא מעניין. מבחינתו משבר הקורונה זו הזדמנות לפרסם שוב את אותו הטור: ממשלת ישראל בחרה במדיניות ניאו-ליברלית (כך הוא מגדיר מדיניות של […]

בזמנים רגילים, זמנים של צמיחה כלכלית ותעסוקה מלאה, הממשלה מתמודדת עם לחצים להגדלת ההוצאה. מערכת הביטחון מדברת על איומים שדורשים תקציב נוסף (ומצ’פרת את הפנסיונרים), מערכת החינוך לוחצת לקבלת תקציבים לשיפור ההוראה (ומעלה שכר למורים הוותיקים), מערכת הבריאות תמיד בקריסה, ההשקעה בתשתיות תמיד בפיגור אדיר (זה נכון), וכמובן הביטוח הלאומי וארגונים חברתיים טוענים שיש בישראל עוני רב ונורא, ואפילו רעב, וכל זה דורש הגדלה עצומה של התקציבים. ועוד לא דיברנו על הלחצים להטבות מס סקטוריאליות, ולסיוע למגזרים כאלה ואחרים בסגנון “נטו משפחה” ו-“נטו תעשייה” ועוד ועוד… הלחצים רבים והתקציב מוגבל. בזמנים רגילים, מתקבל הרושם שהעובדה הפשוטה שאין לממשלה מקור תקציבי […]

האם אתם מבינים מה זאת צמיחה אקספוננציאלית? רבים כן, אבל רבים לא ממש… אם כי נראה לי שיש בלבול באבחנה בין לינארי לאקספוננציאלי לעומת ההבחנה שבין תהליך הדרגתי ותהליך שאינו הדרגתי. הנה למשל, במסמך (סביר לחלוטין, אפילו טוב) שפרסם שר הביטחון נפתלי בנט על התמודדות עם הקורונה, הוא כותב: עד לפני חודשיים, מרבית אזרחי העולם לא הכירו את הביטוי “אקספוננציאלי”, וכיום כל ילד מכיר. ובכל זאת, אקדיש לכך מספר מילים: המוח האנושי מתקשה מאד להבין צמיחה הנדסית כזו. בשאר תחומי החיים איננו נתקלים בכך. רוב הדברים בחיים הם הדרגתיים. הכסף שלך בבנק עולה או יורד בהדרגה, אתה עולה במשקל או […]

רבים מבקרים את המדיניות הכלכלית “הקמצנית” בישראל בעקבות משבר הקורונה, וקוראים לממשלה לפעול כמו ממשלות אחרות בעולם: לשפוך הרבה כסף ציבורי על הציבור. האמת היא שכולנו, הכלכלנים ובוודאי שמגוון מומחים אחרים, עסוקים בניחושים מושכלים (יותר או פחות). אף אחד לא יודע מתי המגבלות יוסרו ונוכל לחזור לפעילות כלכלית מלאה. אף אחד גם לא יודע איך המשק העולמי והישראלי יתאוששו לאחר הסרת המגבלות. בעיקר לא ברור אם החסם המרכזי ליציאה מהמיתון יהיה חסם של צד ההיצע או חסם של צד הביקוש. בעיה בצד ההיצע נובעת מקריסת עסקים שיתקשו לחזור לתפקוד, ופגיעה בשרשרת האספקה. בעיה בצד הביקושים היא תופעה מוכרת במיתונים: משקי […]

הלחץ מגורמים רבים, כולל בתקשורת, להגדיל מאוד כרגע את ההוצאה הציבורית, מתעצם. אחד הנימוקים המרכזיים הוא, כרגיל, השוואה לנעשה בעולם: נראה שממשלות רבות, כולל ארה”ב ובריטניה, נוהגות “בנדיבות” רבה יותר מממשלת ישראל, בכוונתם להזרים לציבור כסף ציבורי. אפתח במובן מאליו: כדאי ללמוד מהנעשה בעולם, אבל המחשבה שאם עושים משהו במדינות רבות סימן שזה מהלך נכון, פשוט שגויה. לא חסר דוגמאות: למשל פיקוח שכר דירה, שהוכח ככישלון מוחלט ללא יוצא מן הכלל, עדיין קיים במקומות רבים בעולם. אבל בשונה מפיקוח שכר דירה נושא שקל ללמוד את השלכותיו, אין לנו אפשרות ללמוד את ההשלכות של מדיניות תקציבית נדיבה (או פזרנית) בהתמודדות עם […]

המיתון שכלכלנים רגילים לחשוב עליו הוא מיתון שמתחיל בירידת ביקושים (מסיבות שונות), ירידת הביקושים שפוגעת בתוצר ולכן בהכנסה, וכתוצאה להגברת הפגיעה בביקושים ובתוצר. זה “המכפיל הקיינסיאני” הזכור לסטודנטים רבים לכלכלה. במיתון כזה המדיניות המקרו כלכלית הנכונה היא לצמצם פגיעה בביקושים. לכן, על הממשלה, כך ימליצו כלכלנים רבים, להימנע מהעלאת שיעורי מס ומקיצוץ בהוצאות למרות העלייה בגרעון. אולי אפילו, יש שיטענו, רצוי להרחיב תשלום דמי אבטלה, ואולי אפילו להגדיל הוצאה ציבורית על פרויקטים שונים, כל זה שמטרה להגדיל ביקושים. כך גם בצד המוניטרי, הצד של הבנק המרכזי – יש להוריד ריבית ולהרחיב את כמות הכסף, במטרה להגדיל ביקושים. אבל האם כל זה […]