בהמשך לפוסט הקודם שלי, שבו תהיתי על הטענה הנפוצה –
שבגלל שיש הרבה כסף בכלכלה, שוק המניות/אג”ח ימשיך לטפס (או לפחות לא יכול ליפול) כי הכסף מחפש מקום.
אז ראשית תודה לכל המגיבים, בעיקר למגיבים שהסבירו לי שיש קשר בין תשואות בשוק ההון לריבית הנמוכה. באמת תודה רבה 
. הראשון שעלה על מה שגרם לי לתהייה היה Itay Ci. כסף לא הולך לשוק ההון: כשמישהו קונה מניות/אג”ח מישהו אחר מוכר והכסף מחליף ידיים, הוא לא נעלם וזה לא משנה אם מדובר בשוק המשני או בשוק הראשוני.
העניין הפשוט הזה ממחיש יפה כמה התחום של מקרו כלכלה, במיוחד הקשר בין גדלים ריאליים לכסף, זה תחום קשה. בשונה מכל המומחים משוק ההון או מהפייסבוק, אני שמח להודות, שלאחר שנים רבות של מחקר והוראה אני מבין שאני מבין די מעט בתחום הזה. בזה אני כנראה שונה מרוב המומחים שפשוט לא מבינים כמה מעט הם מבינים.
המעבר מהמיקרו למקרו קשה:
לאדם בודד, בעל ממון, קל להיפטר מהכסף ולהמיר אותו במניות, אבל לכלל הציבור הפעולה הזו פשוט לא אפשרית. יתרה מזו, מנקודת המבט של הפרט, כסף (שקלים) הוא רכוש לכל דבר ועניין. ניתן להמיר אותו לנכסים ריאליים או לקנות איתו מוצרים שונים. אבל לכלל הציבור בישראל שקלים אינם נכס כלל, ולכלל הציבור בעולם כלל השטרות והמטבעות (המודרניים – שאינם בעלי “ערך עצמי” – למשל עשויים מזהב), אינם נכס כלל.
וכאן באמת מגיע הבלבול המרכזי של הערבוב בין גדלים ריאליים לבין כסף:
אם יש בכלכלה הרבה כסף זה בכלל לא אומר, שניתן לכן להשקיע אותו בהיקף נרחב בנכסים ריאליים: מבנים, מכונות, תשתיות. כסף הוא נייר ולהשקעה ריאלית, נדרש תוצר ריאלי. הקשר בין המקורות והשימושים תמיד מתקיים: התוצר במשק שווה = צריכה פרטית + צריכה ציבורית + יצוא – יבוא + השקעה. הקשר הזה נכון, אם יש בכלכלה הרבה כסף או מעט כסף. הבלבול הזה קשור גם לבלבול לגבי הקשר הסיבתי בין תשואות. כן, בשיווי משקל אם הריבית הריאלית על הלוואות היא נמוכה גם התשואה (בתוחלת) על נכסים אחרים נמוכה. אבל זה לא אומר שבגלל שהריבית נמוכה התשואה נמוכה. הקשר הוא כנראה בכיוון השני – בנקים מרכזיים לא באמת שולטים בריבית הריאלית לטווח ארוך.
ולסגור את המעגל:
ניתן לטעון, וקראתי טענות מהסוג הזה, שבגלל שיש הרבה כסף הריבית נמוכה ושוק ההון חייב לטפס (כי הכסף מחפש השקעה), כמובן שמדובר בטענה אבסורדית, רומזת לקשר שלילי בין ריבית לתשואות על מניות.