לא לגמרי ברור מה עבר לנתניהו בראש כשהוא פנה לציבור בישראל בבקשה לקנות תוצרת הארץ. סתם פופוליזם או חוסר הבנה?
בימים כתיקונם בוודאי שאין כל סיבה להעדיף תוצרת הארץ. עסקתי בזה הרבה ורק אציין שוב שהיבוא והיצוא זזים ביחד ומוטב לאפשר לציבור ליהנות מהיתרון היחסי – העיקרון הפשוט על פיו מייצרים מה שאנחנו יודעים לייצר ביעילות וקונים מה שרוצים לקנות (ממש כמו משק בית). אבל אולי עכשיו, כשהמשק במיתון מוטב לרכוש תוצרת הארץ? קשה לי לראות כיצד זה יעזור. הרי הבעיה של העסקים בארץ שאבדו את הכנסתם אינה היעדר רצון לרכוש את המוצרים או השירותים שהם מייצרים, אלא האיסור לפעול.
יתרה מזו, ממשלת ישראל הנפיקה אג”ח בעולם בתמורה למטבע חוץ. מדוע מטבע חוץ מסייע לממשלת ישראל לממן את הגרעון? משום שניתן לייבא אתו. אז הניסיון לצמצם יבוא על ידי עידוד הציבור לרכוש תוצרת מקומית בסה”כ יסיט את היבוא לתחומים אחרים, כמו למשל רכש ממשלתי, ואם באמת הציבור יקשיב לנתניהו, אז במחיר של פגיעה מסוימת ביעילות וברווחה.
אבל חמור במיוחד שנתניהו למעשה מיישר קו, לפחות הצהרתית, עם התעשיינים והחקלאים שתמיד רוצים לפגוע בציבור (וביצואנים) על ידי מגבלות יבוא. וכך בזמן שרבים טועים לחשוב שהמשבר “הוכיח” שכדאי באמת להיות עצמאיים תזונתית, נתניהו מספק דלק לפופוליזם המזיק הזה.
עצמאות תזונתית אין לנו בכל מקרה, גם אם ימשיכו לחסום יבוא של ביצים, מוצרי חלב, משום שאת המזון הבסיסי ביותר – גרעינים (חיטה, שעורה, תירס וכדומה) – אנחנו בכל מקרה מביאים מהעולם, גם לצריכה ישירה וגם להאכלת בעלי חיים. החקלאים לא באמת רוצים עצמאות תזונתית, הם בהחלט רוצים לייבא מזון לתרנגולות ולפרות, הם רק רוצים לשמור על הקרטל שלהם.
ספציפית לגבי האפליה במס על יבוא אישי: יש צדק רב בטענה של היבואנים והיצרנים המקומיים לביטו הפטור ממע”מ, רק אני לא יודע אם יש דרך פשוטה לגבות מס על יבוא אישי בהיקף קטן.
