ביום א’ מתעתדים הסטודנטים במכללות לשבות משום ששר האוצר, בנימין נתניהו, יפסיק את תהליך הפחתת שכר הלימוד, כפי שנקבע ע”י ועדת וינוגרד. קשה לחלוק על כך שיתרונה האיכותי של ישראל, הבא לידי ביטוי בהתפתחותה הכלכלית, ואף בחוסנה הביטחוני, תלוי באיכות ובהיקף ההשכלה האקדמית שהמדינה יכולה להעניק לאזרחיה. נוכח הידרדרותה של מערכת החינוך היסודית והתיכונית עולה ביתר שאת החשיבות העצומה של מתן חינוך גבוה ואיכותי בהיקף רחב לאזרחי המדינה הצעירים. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של אי המצוינות בעידן שבו העממיות והרדידות זוכות לשיעורי הרייטינג הגבוהים ביותר.
אבל כיצד ניתן לצפות לחינוך גבוה בהיקף רחב ולשיווין הזדמנויות בחינוך, כאשר שכר הלימוד חוסם את גישתם של מעוטי היכולת הכלכלית ללימודים? האם אין בקרבם ברוכי יכולת שכלית? האם לא תפקידה של המדינה לסייע, לפחות לאילו שיכולים לנצל את הסיוע כראוי, לצאת ממעגל העוני? כיצד ניתן להתעלם מכך שעלות הלימודים גם כך גבוהה למעשה בהרבה משכר הלימוד. יש ספרים וציוד שצריך לרכוש. צריך מגורים, מזון וחשבונות שונים לשלם. אבל, למרות עלות הלימודים הגבוהה, המדינה, לכל היותר, מסבסדת באופן חלקי את שכר הלימוד. לעומת זאת, כאשר בוגר האוניברסיטה מצטרף לשוק העבודה אז המדינה נעשית שותף בכיר להכנסתו וגובה דרך מגוון מיסים ישירים ועקיפים, גם למעלה ממחציתה, הכנסה שנובעת בחלקה מאותה ההשכלה שהמדינה סירבה לממן בצורה נדיבה יותר.
האם לא מוצדק שסטודנטים לאחר שירות צבאי סדיר שבו תרמו שנתיים או שלוש שנים מחייהם למען המדינה יקבלו לפחות את הזכות לשלם שכר לימוד נמוך? זאת במיוחד לנוכח העובדה שחלקם אף נאלצים לשרת במילואים, לעיתים על חשבון זמן הלימודים.
אבל, יש גם צד שני למטבע. עיקרו: סיוע המדינה לאוכלוסייתה החזקה. בסופו של דבר, המשכילים הם אלה שנהנים מהכנסה גבוהה מהממוצע במשק. זה קורה אמנם אחרי מספר שנים של לימודים, גם אם לעיתים בתנאים כלכליים לא קלים, אבל קשה בכל זאת להצדיק גביית מיסים מהאזרח הממוצע כדי לממן לימודיו של זה שייהנה בסופו של דבר מהכנסה גבוהה. בנוסף, קיים גם אי צדק בקרב הסטודנטים. דווקא אילו שזכו בפחות כישורים נאלצים לוותר על לימודים באוניברסיטה או במכללה ציבורית ונאלצים ללמוד במכללה פרטית או אפילו בחו”ל (רפואה לדוגמה) ולשאת עלות גבוהה לאין ארוך מזו של הסטודנט המוכשר שהתקבל לחוג יוקרתי באוניברסיטה, וייהנה מהכנסה גבוהה יותר בעתיד. אגב, מיסים לאחר סיום הלימודים, ישלמו גם זה וגם זה ללא כל הנחה או אפליה.
השירות הסדיר בצה”ל לא צריך לזכות את הסטודנט בשום הטבה. פיצוי עבור השירות הצבאי שבבסיסו הפליה בין אילו שפנו ללימודים גבוהים ובין אילו שבחרו (מתוך רצון או מתוך אילוץ של אי עמידה בתנאי הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה) שלא ללמוד, פסול מעיקרו. צריך לצמצם את אי הצדק הנורא הנובע מזה שרק חלק מאזרחי המדינה מתגייס לשירות צבאי ע”י תשלום ישיר בתמורה לשירות הצבאי ולא דרך מגוון ההטבות לחיילים משוחררים המותנה בכל מיני דרישות – ולעניינינו, הדרישה ללימודים גבוהים.
בסופו של דבר, הפתרון הסביר ביותר הינו סיוע, אבל לא בשכר הלימוד, אלא בהלוואות לסטודנטים (ישירות מהמדינה או במתן ערבות מדינה). הרתיעה הקיימת מלקיחת הלוואה לצורך לימודים אינה מוצדקת. שכר לימוד אינו דומה להוצאות צריכה שוטפות – השכלה גבוהה הינה השקעה מצוינת שמניבה לרוב תשואות גבוהות הרבה יותר מכל השקעה סולידית אחרת. סטודנטים שטוענים כי “הם לא רוצים לשקוע בחובות רק כדי לרכוש השכלה”, לא יהססו בעוד מספר שנים לקחת הלוואות לרכישת דירה בהיקף כספי גדול הרבה יותר (שיש אפילו חולקים על כדאיותו כהשקעה כלכלית…)
יתרון נוסף של הלוואות לסטודנטים הינו מניעת הצורך בהפליה בשכר לימוד על בסיס רקע משפחתי. הלוואות לסטודנטים מבטלות את הצורך בבחינת “מידת המצוקה” של הסטודנט. זו, מולידה שורה של עיוותים ו”התחכמויות”. מצד אחד: קרנות המונעות סיוע למי שרשומים כבעלי כלי רכב או נסעו לחו”ל (גם אם מדובר בקטנוע 50 סמ”ק ובנסיעה לצורך ביקור משפחה רחוקה) ומצד שני- סטודנטים “מרובי מלגות” הרושמים את דירתם ברמת אביב על שם הסבתא ואינם עובדים משום שאינם צריכים לעבוד.
בנוסף, קרנות ויחידות סיוע משלמות שכר לעובדי המנגנון שפרנסתו על אבחון קשיים כלכליים. את כל זה ניתן לחסוך. מי שמספיק מוכשר ללימודים באוניברסיטה יכול לעמוד בהחזר של הלוואה, בתנאים נוחים במיוחד, גם בסדרי גודל של 100,000 שקלים. כמובן שמדיניות של הלוואות במקום סובסידיה לשכר לימוד גם מצמצמת במידה רבה את ההפליה בין הלומדים במוסדות הציבוריים ובין אילו שנאלצים ללמוד במכללות פרטיות.
החיסכון בתקציב המדינה יאפשר צעד נוסף, גם אם קטן, להורדת שיעורי המס הבלתי נסבלים הקיימים בישראל, ויקל בסופו של דבר על הסטודנטים שייהנו בעתיד מהכנסה גבוהה יותר. במלים אחרות- מאבק הסטודנטים להורדת שכר הלימוד אינו המאבק הנכון. על הסטודנטים ועל הפוליטיקאים שרוצים לתרום להשכלה בישראל, להיאבק לא על הורדת שכר לימוד ולא על הטבות אחרות למעוטי יכולת ולחיילים משוחררים, אלא על מתן אשראי נוח במיוחד שיאפשר לכל אדם, המסוגל ומעוניין בכך, לרכוש השכלה גבוהה.