פרופסור גד יאיר, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, פרסם במייל “ברשת האקדמיה” עם קישור לסרטון אותו הוא הפיק, וכך הוא כתב:
בתחומי מדעי הרוח והחברה מקובל לפרסם ספרי מחקר. וכדי לפרסם ספרי מחקר, הוצאות לאור דורשות ממחבריהן.ם לשלם מכיסם.ן בעבור הפקת הספר. ארבעים אלף שקלים ומעלה. חמישים אלף ומעלה. לפוריים שבדיסציפלינה, עלויות פרסום ספריהם עשויות להגיע למאות אלפי שקלים. כאמור, מכיסם.ן. נסחטים באיומים? למה חוקרות וחוקרים במדעי החברה והרוח צריכים לממן את פרסום ספריהם? הקישור למעלה מוביל לשיחה המלינה על העניין. בשיחה אני מבקש לעורר דיון רחב סביב השאלות המועלות בה – לאמור, מה העלויות המצטברות, מדוע ההוצאות לאור דורשות תשלום, מי מופלה לרעה בקריירה בגין כך, ומה ניתן לעשות בנדון. על חלק מתשובות הטוקבק המהיר אני עונה בשיחה, אך גם ייתכן ושכחתי להעלות עניינים רלוונטיים. אז מי מרים את הכפפה? מה הניסון שלכם? איך התמודדתם.ן עם העלויות?בתודה מראש על דיון ענייני,גדי
בכל מקרה, פרופ’ יאיר ביקש שנפרסם את הסרטון, אז הנה אני עושה את זה, אבל הנה גם תשובתי למייל שלו:
גדי, סרטון מאלף. אבל מה אתה בעצם טוען? שהוצאות לאור, גופים כלכליים, לא מוכנות לסבסד את כותבי הספרים, ספרים שאין להם כפי הנראה הצדקה כלכלית. אבל לא ברור מדוע אתה מלין על הוצאות הספרים? למה שהן יסבסדו אותך ואת יתר מפרסמי הספרים? מהיכן הן יביאו את הכסף למימון הספרים? מה אני לומד מהסרטון שלך? שאנשים במדעי החברה והרוח כותבים ספרים, שמעטים מוכנים לרכוש. אז ברור שמישהו צריך לממן את העלות, ואולי העובדה הזו דווקא רומזת לכך שמייצרים יותר מידי פרסומים באיכות נמוכה מידי? זו הרי תופעה כללית יותר של כמויות מופרזות של פרסומים דלי איכות, גם בכתבי עת. אז אולי זו הבעיה? אולי שורש הבעה מצוי בתהליכי הקידום ששמים דגש מופרז על ספירת השורות בקורות החיים, ולא מספיק על איכות המחקר?הייתי מבין אם היית מלין על מחסור בתקציבים ציבוריים למטרה זו. מבין את ההיגיון גם אם לא מסכים. יכולת לצאת בדרישה להטיל עוד נטל על ציבור משלמי המיסים. אם כבר הציבור משלם את שכרכם ובכך מאפשר לכם לכתוב ספרים שמעטים אם בכלל רוצים לקרוא, שגם יממן את פרסום הספרים. אבל ההוצאות לאור? מה הן חייבות לך? איך ניתן להצדיק את הטענה שלך “קלונן של ההוצאות לאור שסוחטות אותנו – איזו ברירה יש לנו אם עלינו לפרסם ספרים?” לא רק שלא הצדקת את האשמתן אפילו לא סיפקת הסבר.חשוב כמובן לציין, שחוקרים רבים מחוזרים על ידי הוצאות לאור ולא רק שהן/ם לא נדרשים לשלם על פרסום הספר, ההוצאה משלמת להם/ן. אבל למדתי משהו מועיל מהסרטון שלך. כשאומרים לי בדיון על קידום של מועמדים שהנה הם פרסמו ספרים רבים, וספר זה לא פחות ממאמר בכתב עת, ויש הגורסים שזה אפילו יותר (תלוי כמובן בהוצאה ובכתב העת), אז בזכות הסרטון שלך אוסיף דרישה שהחוקרים יכתבו כמה הם שילמו להוצאה לאור. כי ברור שהוצאות לאור יוציאו גם ספרים בעלי ערך דל, שלא מצדיק את עלות הנייר ולא מצדיק קידום, אם משלמים להם מספיק.מעניין מאוד המשפט שלך: “ואל תזרקו לי ששילמתי חלק מהקרן לקשרי מדע – זה כסף שלי לירושה” – כולנו מבינים כבר שמדובר בהטבת שכר במידה רבה, ולא באמת בתשלום לצורך ביצוע מחקר (הרי אם היה מדובר בקרן שמטרתה באמת קשרי מחקר, אז לא הייתה סיבה סבירה שהסכום יעלה בדרגה, אולי אפילו הפוך), אבל חשבתי שמקובל להצניע את העניין הזה, כי במשרד האוצר ישמחו למסות את התקציב כהכנסה לכל דבר. (וכן אני יודע שכשהיתרה עוברת ליורשים משלמים מס, אבל זו בכל זאת שחיתות שלא תאמן).אז כמובן שאפשר לפטור את הכול בטענה שהנה ההיגיון הניאו ליברלי חודר לאקדמיה, אבל זו הרי סתם טענה שאינה ראויה בדיון שמנסה לרדת לעומק העניין. מה ממליצה פרופסור חנה הרצוג שזו טענתה? על מה היא בדיוק מלינה? ורק עוד הערה קטנה לסיום. מאוד ממליץ לך לנסות לקצר את הסרטונים. למרות שבאמת הסגנון שלך חביב וברור, אין צורך ב-10 דקות בשביל מסר כזה פשוט. אתה הרי רוצה שאנשים יצפו בסרטון. כל טוב,עומר
ורק אבהיר שדווקא יש לי סימפטיה לגד יאיר שלפעמים יוצא נגד ההמון באקדמיה.