כלכלה ופסיכולוגיה – הבדל תרבותי

Econ Envy“, Julia Rohrer, Blog- The 100% CI”

פוסט מעניין (לפחות לכלכלנים ולפסיכולוגים) של הפסיכולוגית Julia Rohrer שהצטרפה לשבוע לכנס של כלכלנים ודנה בהבדלים התרבותיים בין שני תחומי המחקר. היא מחמיאה לכלכלנים קצת יותר מידי לדעתי, אבל עולה על כמה נקודות מאוד חשובות:

1. בכלכלה, בשונה מפסיכולוגיה, אין נימוס מיותר בזמן הצגת מאמר בכנס/סמינר כולל של סטודנטים כלפי פרופסורים בכירים. בסמינר טיפוסי בכלכלה המרצה והקהל הם חוקרים, הקהל יכול להתחיל לשאול שאלות/להעיר הערות כבר בשקף עם כותרת המאמר… ומקובל בהחלט שגם זוטרים יציקו לבכירים.

זה לדעתי מצוין, אבל לפעמים מפריזים ולא מאפשרים למציג להגיע בכלל ללב העניין, שלא לדבר על כך שאנשים, ואולי קצת יותר נשים, שאינם מספיק אגרסיביים, לפעמים נכנסים למצוקה כשאנשים בקהל מפריזים בבוטות הביקורת.

2. כלכלנים מפרסמים מעט מאמרים. הגישה בפסיכולוגיה ובעוד תחומי מחקר רבים שהמעמד של חוקר מושפע מאוד מכמות הפרסומים ולכן פרופסור לפסיכולוגיה שמפרסם 4-5 מאמרים בשנה זה די נפוץ. לכמות יש מחיר באיכות. כלכלנים מפרסמים הרבה פחות. כלכלן שיפרסם מאמר אחד פעם בשנתיים, אבל המאמר הזה יפורסם בכתב עת מוביל יזכה למוניטין גבוה הרבה יותר מזה של כלכלן שיפרסם 5 מאמרים בשנה בכתבי עת חלשים.

לדעתי באמת מפרסמים ברוב תחומי המחקר כמות אדירה של זבל, ותרבות ספירת המאמרים היא הרסנית. אפילו כלכלנים עדיין מפרסמים יותר מידי.

3. כלכלנים משתמשים במודל מתמטי לתיאור התאוריה בצורה ברורה. בפסיכולוגיה מסתפקים בתיאור מילולי ולא מתמטי של התאוריה. המודל המתמטי חושף כמה לפעמים התאוריה לא מציאותית או לא סבירה. וזה בדיוק היתרון של המודל המתמטי הפורמלי – זה מודל שניתן להפריך. פסיכולוגים כמו סוציולוגים ורוב החוקרים במדעי החברה מסתפקים, כאמור, במודל מילולי שניתן לפרש אותו בצורות שונות וקשה לכן להפרכה.

צודקת לדעתי. ואף אוסיף שהמודל הפורמלי חושף לפעמים טעויות במודלים המילוליים. הטענה של רבים כנגד הכלכלנים שאנחנו מסתמכים על מודלים כתחליף למציאות היא טענה בעייתית: גם סוציולוג או פסיכולוג שמדבר על המציאות משתמש במודל, אבל המודל הוא מילולי ולא פורמלי ולכן הרבה יותר מטושטש וקשה להפרכה. בנוסף, כלכלנים לוקחים את המודל לנתונים, והנתונים הם בוודאי מציאות. (לא התחום שנקרא “תאוריה” שבאמת לא עוסק ברוב המקרים במציאות)

4. זיהוי קשר סיבתי: בעשורים האחרונים המלה “זיהוי” (identification) הפכה למרכזית. בכל מחקר אמפירי שאינו ניסוי מבוקר, השאלה המרכזית היא איך לזהות קשר סיבתי מתוך הקורלציות. כלכלנים אלופים בעניין הזה, והסטנדרט בפסיכולוגיה ובמדעי החברה האחרים נמוך מאוד בהשוואה לסטנדרט בכלכלה. הפסיכולוגים מסתכלים על מתאם בין נתונים (כאשר הנתונים אינם תוצאה של ניסוי מבוקר שאז אין בעיית זיהוי) וטוענים שזה בוודאי משתנה א’ משפיע על משתנה ב’ כי זה ההסבר הסביר ביותר. בכלכלה זה לא עובר.

לדעתי הדגש על אסטרטגיית זיהוי היא באמת חשובה ויתרון גדול של כלכלנים על פני מדעני חברה אחרים. מצד שני, הכלכלנים קצת איבדו את חוש הכיוון. המטרה של מחקר זה ללמוד על המציאות. ולכן הגדרה טובה לדעתי של מחקר טוב היא מחקר שמשנה לנו בצורה משמעותית את החשיבה על נושא חשוב. הזיהוי הוא אמצעי. אמצעי חשוב, אבל רק אמצעי. ובמקרים רבים היום חוקרים, בעיקר צעירים, שוכחים את העובדה הזו ושופטים מאמר כאילו הזיהוי הוא המטרה.

5. בכתבה היא עושה כבוד לפרופסור ויקטור לביא, מהכלכלנים האמפיריים המובילים בעולם בתחום כלכלת חינוך.

היא לא מציינת את זה, אבל המחקר החשוב בתחום החינוך היום, מחקר שמזהה את הגורמים המרכזיים שמשפיעים על הישגיי תלמידים, עושים כלכלנים ולא פרופסורים לחינוך. לכלכלנים יש את היכולת שחסרה לרוב החוקרים בתחום החינוך: עבודה ברמה מאוד גבוהה עם נתונים.