הקוד האתי באוניברסטאות: בסופו של דבר, במקום קוד אתי מחייב, האוניברסיטאות יאמצו איסורים מרוככים. אפילו האיסור על קריאה לחרם אקדמי על ישראל הוסר (יש איסור על חרם, אבל ברור שמי שמלמד באוניברסיטה בישראל אינו מחרים אותה, אז מדובר בסעיף למראית עין בלבד), יש איסורים על אפליה של מרצים או סטודנטים בשל העמדות שלהם (טריביאלי, לא?), וגם אסור לטעון שעמדה אישית היא עמדת המוסד (תמוה וטריביאלי). אז נשאר לנו, להבנתי, רק סעיף אחד בעל משמעות: איסור על תעמולה מפלגתית בזמן ההוראה. הטפה של עמדות פוליטיות מותרת, רק לא לקדם מפלגה מסוימת.
בנט גאה בפשרה כאילו יש כאן הישג משמעותי ואילו רבים מחברי הסגל האקדמי מבקרים (ברשת המייל “אקדמיה IL”) כאילו מדובר בפגיעה בחופש האקדמי. הטיעונים תמוהים ולא אחזור עליהם כאן, רק אציין שהם משקפים הבדל גדול בין חופש הדיבור והבעת הדעה (ששמור לכל אדם בלי שום קשר לחופש אקדמי), לבין חופש אקדמי, שלהבנתי יש לו מטרה אחת: לאפשר מחקר נטול פניות. כלומר החופש האקדמי נועד לאפשר חשיפת האמת (זו הרי צריכה להיות המטרה של מחקר) ללא מורא. זאת בשונה, לדוגמה, מחוקרים באוניברסיטאות במדינות טוטליטריות שהיו צריכים לסלף תוצאות מחקר כך שיתאימו לקו האידיאולוגי של השלטון. (ראו למשל את ההשפעה של טרופים ליסנקו על המחקר בברית המועצות).
הרצון של רבים מחברי הסגל באוניברסיטאות לדחות כל קוד אתי שמגביל את היכולת שלהם להביע עמדות פוליטיות אישיות במסווה של הוראה גורם לניצול לרעה של ה”חופש האקדמי” שלא לדבר על בזבוז כספי ציבור, כאשר במקום הוראה עניינית מרצים עוסקים בהטפה פוליטית (לרוב שמאל רדיקלית). כמובן שהאוניברסיטאות אינן יוצאות דופן, בחלק גדול ממערכת החינוך בישראל יש הטפה קיצונית אבל בכיוון הימני (מה שפחות מפריע לבנט…)
בכל מקרה, בשונה מרוב המגיבים האקדמיים ששופכים הגיגים חסרי בסיס, יעקב ברגמן, מציג טיעונים רציניים על סמך עובדות, ומבקר בחריפות את מתנגדי הקוד האתי, ומראה שפרשנותם ל”חופש האקדמי” מסולפת.
קצת ארוך, אבל שווה קריאה. כך כותב ברגמן:
במאמר שלהלן, אוכיח שמתנגדי הקוד האתי באקדמיה טועים ומטעים. לשם כך, אני קורא ללמוד מהתנהלותה של מערכת אוניברסיטאות המחקר הציבורית הטובה בעולם, קרי, האוניברסיטה של קליפורניה. ב-2012 כתב יו״ר ה-ות״ת דאז מנואל טרכטנברג במסמך רשמי, ״האוניברסיטאות הטובות בארה”ב הן אלו שצריכות לשמש לנו כקנה מידה אם אכן אנו שואפים למצוינות.” מעט חולקים על כך, שהקליפורנית היא מערכת אוניברסיטאות המחקר הציבורית הטובה ביותר, לא רק בארה״ב, אלא בכל העולם.
אכן, ארבע מתוך עשר האוניברסיטאות המרכיבות מערכת זו נמנות עם עשרים האוניברסיטאות הטובות בעולם לפי דירוג שנחאי 2017 היוקרתי האחרון (שמונה מן ה-עשר הן בין המאה הראשונות), כאשר, להשוואה, הטכניון הישראלי מדורג הגבוה בין הישראליות, רק במקום ה-93; וכל שאר אוניברסיטאות ישראל מדורגות נמוך יותר עד נמוך מאד.
לכן, אצטט מתוך מסמך של הוועד המנהל של האוניברסיטה של קליפורניה; ועד מנהל, שהוא הגוף העליון המופקד על כל עשרת אוניברסיטאות המחקר המרכיבות את האוניברסיטה של קליפורניה המצוינת (ביניהן ברקלי ו-UCLA). ועד מנהל זה מכיל ארבעה פוליטיקאים בכירים, ביניהם מושל מדינת קליפורניה, ועוד עשרים ושניים אזרחים אחרים שאת תשעה-עשר מהם ממנה המושל של קליפורניה. אף אחד מחברי הוועד המנהל איננו איש סגל אקדמי!
מהרכב הוועד המנהל הזה המכיל ארבעה פוליטיקאים מרכזיים של מדינת קליפורניה, ומדרך המינוי הפוליטי של כמעט כל יתר חבריו, שאין בהם אפילו חבר סגל אקדמי אחד, ברור שהוועד המנהל של אוניברסיטת קליפורניה המהוללת הינו גוף בעל מאפיין שלטוני-פוליטי מודגש הרבה יותר מן המל״ג הישראלית, שבה חבר פוליטיקאי יחיד, וש-רובּה המוחלט מורכב מנציגי הסגל האקדמי. בקליפורניה אין מל״ג, כפי שאין גוף דומה לה באף מדינה אחרת בעולם.
המסמך שממנו אצטט הוא:
״מדיניות הוועד המנהל מספר 2301: מדיניות על תוכן הקורסים.״ Regents Policy 2301: Policy on Course Contentכבר מתוך שֵׁם המסמך הזה עולה הפרכה חזיתית לטיעוני מתנגדי הקוד האתי. הנה לנו גוף שלטוני-פוליטי, שבוודאי אינו פנימי לאוניברסיטה על פי המושגים הישראליים, הקובע מדיניות על תוכן הקורסים הנלמדים בעשר האוניברסיטאות המחקר של המערכת הקליפורנית המעולה.
הנה קטעים נבחרים מתוך אותה מדיניות שלטונית על תוכן הקורסים באוניברסיטאות:
״The Regents are responsible to the people [ ]. They are responsible to ensure that public confidence in the University is justified. And they are responsible to see that the University remain aloof from politics and never function as an instrument for the advance of partisan interest [partisan, adjective: prejudiced in favor of a particular cause – י״ב]. Misuse of the classroom by, for example, allowing it to be used for political indoctrination, [or] for purposes other than those for which the course was constituted, [ ] constitutes misuse of the University as an institution.״
״[ ] There are many hours available during the daily activities of students and faculty for free discourse on matters of concern to them as citizens. It cannot be argued successfully that it is necessary to interrupt progress of an academic course [ ] to provide such discussion. It is the Regents’ responsibility to the very concept of a University to protect the institution from the misuse of the classroom [ ].
Therefore, it is The Regents’ policy that no campus, no academic college, no department, and no instructor distort the instructional process in a manner which deviates from the responsibilities inherent in academic freedom. [ ]״
חשוב ללמוד את הלקחים הבאים מן המדיניות הזו:
*הנה לנו גוף שלטוני-פוליטי, הוועד המנהל של האוניברסיטה של קליפורניה המהוללת, הקובע מגבלה חמורה — תקנון אתי — על תוכן הקורסים הנלמדים בה, במלים אלה: ״זוהי אחריותנו להבטיח שהאוניברסיטה לא תהיה מעורבת בפוליטיקה, ולא תתפקד כ-כלי לקידום של אינטרס זה או אחר. ניצול לרעה של אולם ההרצאות, למשל, לצורכי אינדוקטרינציה פוליטית, או לצרכים אחרים מאלה שלהם נועד הקורס, מהווה ניצול לרעה של האוניברסיטה כמוסד.״
* מדיניות הזו של הגוף השלטוני על הקורסים אחידה לכל עשר אוניברסיטאות המחקר של המערכת הציבורית הקליפורנית.
* המדיניות הזו של הגוף השלטוני אוסרת, מצד אחד, על עירוב פוליטיקה — פוליטיקה בכלל, לא רק מפלגתית — בתכני הקורסים, מן הטעם שעירוב כזה מהווה ניצול לרעה של האוניברסיטה כמוסד; ומצד שני, באותו דף בדיוק, המדיניות הזו קובעת שהניצול לרעה האמור של האוניברסיטה, בעירוב פוליטיקה בתכני הקורסים, מהווה סטיה מן החופש האקדמי. אדגיש: המדיניות של הגוף השלטוני מבדילה הבדל חד בין חופש אקדמי לבין חופש הביטוי. חופש הביטוי קיים מחוץ לאולם ההרצאות. בתוך אולם ההרצאות יש רק חופש אקדמי, המוגבל כנגד ניצול לרעה של האוניברסיטה למטרות שלא לשמן נועדה.
כדי להדגים את יישום ההוראות של הגוף השלטוני, הוועד המנהל, כדאי לראות המסמך של המחלקה לפסיכולוגיה ב-UCLA. מסמך זה דן בטיעונים בעד ונגד חינוך חד-מגדרי. המסמך מגיע למסקנה שהראיות המדעיות הקיימות אינן מספיקות לבסס המלצה מדעית לכאן או לכאן, ולכן המסמך משאיר את ההכרעה להליך הפוליטי, שהינו מחוץ לתחום האקדמי. אכן, אין כאן ניסיון להחדיר לדיון דעות סוביקטיביות אישיות של מדעני האוניברסיטה.
בנוסף למדיניות האמורה של הגוף השלטוני, באוניברסיטה של קליפורניה מוּחל קוד אתי-משמעתי, אחיד לכל עשר האוניברסיטאות המרכיבות אותה, שסמכותו נובעת מאותו הגוף השלטוני, קרי, הוועד המנהל של אוניברסיטת קליפורניה. הקוד האתי-משמעתי מורכב משני חלקים הנקראים:
APM – 015, The Faculty Code of Conduct
APM – 016, University Policy on Faculty Conduct and the Administration of Discipline.את הקוד האתי-משמעתי, שאושרר ב-מאי 2017, ניתן למצוא כאן. הקוד האתי-משמעתי בנוי מסעיפים משני סוגים, הבאים זה בצמוד לזה בתוך נושאי המשנה השונים. הסוג האחד הוא אתי; Ethical Principles. הסוג השני, הצמוד לראשון ובא מיד לאחריו, נקרא ״סוגי התנהגות לא-קבילים של סגל אקדמי; Types of Unacceptable Faculty Conduct. ההבדל ביניהם הוא שהסוג השני, התנהגות לא-קבילה, מובילה לנקיטת אמצעים משמעתיים כנגד חבר הסגל האקדמי. לכן כיניתי את המסמך ״קוד אתי-משמעתי,״ ולא ״קוד אתי״ בלבד.
לגוף השלטוני, הוועד המנהל של האוניברסיטה של קליפורניה, יש גם מסמך מדיניות אתית שמספרו 1111. סעיף 7 בו נסוב על ניהול מחקר בצורה אתית. בין השאר הסעיף קובע:
All those engaged in research are expected to pursue the advancement of knowledge while meeting the highest standards of honesty, accuracy, and objectivity.
אַראה, שדרישת הגוף השלטוני של האוניברסיטה של קליפורניה לבצע מחקר בצורה אובייקטיבית, אע״פ שהיא נדמית כטריוויאלית, היא איננה כזו כלל וכלל.
בכתבה בעיתון ״הארץ״ על הפוסט ציונות, פרופ׳ אורי רם, ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, מגדיר עצמו פוסט-ציוני [ ]. האם יש קשר בין דעותיו הפוליטיות לעיסוקו האקדמי? ״בוודאי,״ אומר רם. [ ] התפישה שלא ניתן להפריד בין האידיאולוגיה של החוקר למושא מחקרו מושמעת תדיר כביקורת על הפוסט-ציונות. רם לא רואה בה דבר רע, להיפך. הוא טוען שתמיד יש זיקה בין עיסוקו האקדמי של החוקר לדעותיו, והטענה שקיימים כביכול מדעי חברה אובייקטיוויים [כמו הפסיכולוגיה והכלכלה, – י״ב] היא טענה “מדענית”, הנובעת מתפישה מוטעית.
בדברים אלה, ובהרחבתם במקומות שונים כמו בספרו של אורי רם, ״הזמן של הפוסט, לאומיות והפוליטיקה של הידע בישראל,״ הכלול ברשימות קריאת חובה של קורסים באוניברסיטאות ישראל, הוא מפר למעשה את שתי ההוראות של האוניברסיטה של קליפורניה: א. רם קושר במפורש בין דעותיו הפוליטיות לבין עיסוקו האקדמי. ב. הוא עוסק במחקר בצורה לא-אובייקטיבית, ומגדיל לעשות בטענתו, ההפוכה למציאות, כאילו לא קיימים מדעי חברה אוביקטיביים.
למטה העתקתי את תמונת השער של ספרו הנזכר של אורי רם הנלמד בקורסים אוניברסיטאיים בישראל התמונה מראה כתם אדום בצורה של מפת הגדה המערבית על פניו של חוזה מדינה היהודים הרצל. המסר הפוליטי הבוטה בתמונה ברור: הכיבוש הוא כתם דם על פני הציונות…
אבל באותה כתבה ב״הארץ״ על הפוסט ציונות נכתב גם: ״עשרות סטודנטים ודוקטורנטים המורדים בפוסט ציונות פנו לסוציולוג [מן האוניברסיטה העברית] משה ליסק אף כי לא למדו אצלו. הם קבלו על שהשיעורים משמשים למרצים פורום להעברת מסרים אידיאולוגיים וטענו שהמרצים הפוסט-ציונים חוסמים בפניהם את הגישה לעבודות של מה שנקרא אנשי האסכולה הירושלמית. מחקריהם של אלה אינם מופיעים בביבליוגרפיה, הם לא נלמדים, וככל שהמרצים מתייחסים אליהם בשיעורים – הרי זה רק בהכפשות והשמצות.״
״ליסק אומר שמחקרי הסוציולוגים הביקורתיים, כפי שמכונים הסוציולוגים הפוסט-ציונים, אינם מבוססים על הכללים המקובלים במדעי החברה. במאמר שפירסם בספר “תשובה לעמית פוסט-ציוני” (קובץ מאמרים) הוא יוצא חוצץ נגד הגישה הרלטיוויסטית במחקר הפוסט-ציוני, המניחה שאין אמת אובייקטיווית.״ זוהי עדות חשובה, שעל המל״ג להתייחס אליה ולאחרות כמותה בחומרה.
כדי לראות כיצד הסוציולגיה ביקורתית נזנחה על ידי המחלקה לסוציולוגיה של אוניברסיטת הרוורד, וכמוה, זנח אותה רוב מקצוע הסוציולוגיה בעולם, בגלל היותה מנוגדת לאתוס הבסיסי של המדע ושל הרציונאליות, כדאי לקרוא את המאמר ״הסוציולוג האחרון״ מן הניו-יורק טיימס שפורסם עוד ב-2002(!).
ב-2012 עברה המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בקרה אקדמית על ידי ועדה בינלאומית מטעם המל״ג. על האירועים שעיקמו בצורה חמורה בקרה זו אכתוב במאמר אחר.
לסיכום, הראיתי שההתנגדויות שנשמעו כנגד החלת קוד אתי-משמעתי אחיד על אוניברסיטאות ישראל אין להם על מה לסמוך: ועד ראשי האוניברסיטאות טען ש״הקוד האתי הוא צנזורה פוליטית שרומסת את העקרונות הבסיסיים ביותר של חופש אקדמי ומחקר חופשי, ונועדה לסתום פיות. מדובר ב’אח הגדול’ של השלטון שמטרתו להפוך את ההשכלה הגבוהה לכלי שרת של פוליטיקאים.”
הראיתי שבאוניברסיטה הציבורית הטובה בעולם, האוניברסיטה של קליפורניה, מחיל השלטון, הוועד המנהל שלה, מגבלות אתיות-משמעתיות על פוליטיקה באקדמיה שהן תקיפות מאלה המוצעות ב-קוד האתי, שכּן, מתלוות סנקציות כנגד אנשי סגל המפרים אותן. איש לא חושד, כטענת ור״ה, שהוועד המנהל של האוניברסיטה של קליפורניה ״רומס את העקרונות הבסיסיים ביותר של חופש אקדמי ומחקר חופשי, ונועד לסתום פיות.״
ועד ראשי האוניברסיטאות ״רואה [בקוד האתי המוצע] הידרדרות מסוכנת על סף תהום של חופש הביטוי והחופש האקדמי, כנהוג במדינות חשוכות ולא במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטיה.״
אבל מדינת קליפורניה איננה מדינה חשוכה, ואפילו נחשבת לדמוקרטית לא פחות מישראל. ראוי גם, ש-ועד ראשי האוניברסיטאות יידע להבחין היטב בין חופש אקדמי לבין חופש הביטוי, כפי שמבחינה ביניהם האוניברסיטה של קליפורניה וכפי שמבחינות ביניהם הארצות הדמוקרטיות האחרות.
