הטעות הבסיסית של רבים מהתומכים בקצבאות (ילדים, זקנה, וכדומה) מותנות מבחן הכנסה (בשונה מאוניברסליות) היא הטענה הבאה:
לא צריך “לסבסד” בעלי הכנסה גבוהה. כי מדוע מר X (העשיר התורן) צריך עוד 200 שקל מהקופה הציבורית? לא עדיף לתת את זה למי שצריך?
אז ככה:
יש לחשוב על הקצבאות כחלק ממערכת המס – לאדם פלוני הכנסה כלכלית (“ברוטו”) ואחרי שהוא משלם מס ומקבל קצבאות יש את ההכנסה הפנויה (“נטו”). אי נתינת הקצבה שקולה להעלאת שיעור המס.
והטיעון “הוא לא צריך את ה-200 שקל האלה של הקצבה”, רלוונטי באותה המידה על 200 שקלים הכנסה שהוא לא שילם כמס. אז למה באמת לא להעלות את המס על אותו “עשיר” בעוד 200 שקלים?
ולמה לעצור כאן? לפי ההיגיון הזה, צריך לקחת ממנו עוד 200 שקלים, ועוד 200 שקלים, עד שהוא לא יהיה “עשיר.”
אז מה יוצא בסוף? שהתומכים בקצבאות מותנות הכנסה נמוכה תומכים בקומוניזם.