במגזר הפרטי, עובדים ללא מקצוע מבוקש, נאלצים לעיתים תכופות לסבול מיחס פוגע מהמעסיקים ומעבודה קשה בתנאים גרועים, בתמורה לשכר מינימום – שכר שאינו מאפשר פרנסת משפחה בכבוד. למרות זאת העלאת שכר המינימום אינה פתרון פשוט. מחד, שכר מינימום “סביר” יחייב מעסיקים לשלם יותר לעובדים, אבל מאידך, במקרים מסוימים, ולפי הערכות שונות לא מעטים, מעסיקים בתעשיות המבוססות על עבודה זולה יסגרו קווי יצור או יעבירו אותם לארצות בהן כוח העבודה זול בהרבה. כתוצאה, לצד עובדים שירוויחו מהעלאת שכר המינימום יהיו עובדים שיפסידו את מקום עבודתם.
פתרונות קסם אין בכלכלה. ההצעה להעלות את שיעורי המכס על יבוא מוצרים מתחרים לתעשיות עתירות עבודה זולה, ובפרט הטקסטיל, ובכך לאפשר ליצרנים בישראל לגבות מחירים גבוהים יותר ולעמוד בתשלום שכר מינימום גבוה יותר ללא פיטורי עובדים, בעיתית. אם במקביל לעליית השכר, מחירי סל התצרוכת עולים, לא ברור שנעשה דבר של ממש למען השכבות החלשות. בהערכה גסה דרושה עליה של כ-10% במחירי הטקסטיל במטרה לאפשר ל-6,500 עובדי שכר המינימום בענף שכר של 4,500 שקלים. כלומר, תוספת שכר כוללת של כשמונה מליון שקלים לחודש.
סקר הוצאות המשפחה מראה כי משק בית ישראלי ממוצע מוציא כ-340 שקלים בחודש לצריכת מוצרי טקסטיל. עליית מחירים של 10% תגדיל את סך ההוצאה החודשיות של כל משקי הבית ב-30 מליון שקלים בקירוב, כמעט פי ארבע יותר מהתוספת להכנסתם של עובדי שכר המינימום בענף הטקסטיל. אבל בעיקר יפגעו המשפחות החלשות (חמישון תחתון) שמוציאות כ-5% מהכנסתם על מוצרי טקסטיל, זאת לעומת 3% בחמישון העליון. חוץ מהחמישון העליון, משקי הבית ברמות הכנסה שונות מוציאים סכומים דומים על מוצרי הטקסטיל, אשר נעים סביב 315 שקלים בחודש. המשפחות העניות גדולות יותר בממוצע, וההוצאה על בגדי ילדים ותינוקות גבוהה יותר.
הצעה חלופית, העלאת שכר המינימום לפחות היכן שניתן, בעיתית לא פחות. לעומת מעסיקים במגזר העסקי, בודאי שהמגזר הציבורי יכול לשלם שכר “הוגן”. הממשלה והחברות הממשלתיות לא יפשטו את הרגל – העלות תגולגל לארנקו של משלם המסים. אבל כדאי לזכור שהמדינה שייכת לאזרחיה ולא לעובדיה. אם יש צדק ביצירת נטל על הציבור הרחב במטרה לשלם לעובדים בסקטור הציבורי שכר הוגן, מדוע לא לסבסד שכרם של עובדים ברמות ההכנסה הנמוכה גם בסקטור הפרטי? כיצד ניתן להצדיק אפליה בשכר, בחסות כספי משלם המיסים, בין שני עובדים זהים בכישוריהם רק בגלל שלאחד קשרים שמאפשרים עבודה במגזר הציבורי, והאחר נאלץ להתמודד עם כוחות השוק במגזר הפרטי?