הפתרון של סתיו שפיר לבעיה של 2 מיליון ישראלים

ברור שסובסידיה להשכרת דירה היא טובה לשוכר ולמשכיר. אבל שפיר שוכחת שההפרש מגיע מהכיס של הציבור (וגם מי שהיום שוכר דירה, אולי יהיה בעל דירה בעתיד). איזו הצדקה יש להעביר כסף מהציבור הרחב למשכירי דירות ולשוכרי דירות? אבל גרוע מזה, זה לא רק העברת כסף בצורה תמוהה מכיס לכיס, מדובר ביצירת נטל בירוקרטי על הציבור שרוצה את ההטבות ועלות על הציבור הרחב שגם יצטרך לממן את המנגנון. עוד שכר לעובדים שגם יקבלו קביעות.

שפיר, מיישרת קו עם האינטלקטואל רועי פולקמן, בתמיכה בסבסוד בעלי דירות (“המשקיעים”) במקביל להטלת מס עליהם במטרה לעודד מעבר לאפיק השקעה אחר. היא אמנם מבקרת את “מס דירה שלישית” אבל מסכימה עם העיקרון:

הרעיון המקורי – להפחית את התמריץ עבור המשקיעים להשקיע בדירות ולהעביר אותם להשקיע באפיקים אחרים – היה נכון

שני המלומדים, שפיר ופולקמן, לא מבחינים בסתירה בין שני המהלכים, או סתם חושבים שהציבור שנוהה אחריהם מטומטם. אך יש גם בשורות טובות: שפיר חוזרת בה מהכוונה לחוקק חוק לפיקוח שכר דירה שמגביל את העלאת המחירים (וכהרגלה לא מקפידה על אמירת האמת).

מירובסקי שואל את שפיר:

ומה לגבי הגבלת שכר הדירה, או הגבלת היכולת של בעלי דירות להעלות אותו?

יש כל מיני אפשרויות לטפל במחירי הדיור. בעולם … בישראל אני חושבת שהמודל הנכון הוא תמריצים לבעלי הדירות.

כלומר שינית את עמדתך מלפני כמה שנים בנושא הפיקוח?

לא, זה היה בחוק המקורי.

אולי המאמצים שלי בהנגשת הידע הקיים לגבי פיקוח שכר דירה לציבור ולמקבלי ההחלטות בכל זאת הועיל?

כאן נייר מדיניות שלי עם דרור אבידור בנושא פיקוח שכר דירה:

כאן פוסט שלי מלפני כמה חודשים שמתייחס לטור של סתיו שפיר בגלובס בנושא פיקוח שכר דירה