במסגרת פרויקט “אנשי העשור” של עיתון גלובס, קבלו טור שכתבתי שמצדיק את הבחירה בכלת פרס נובל בכלכלה לשנת 2019, אסתר דופלו:
עומר מואב, “שינתה את הגישה למחקר ולמלחמה בעוני העולמי” באתר גלובס, 27 לדצמבר 2019
בשונה מפרסי הנובל בעבר, מחקריה של דופלו לא תרמו תרומה מהותית להבנה של מנגנון כלכלי כזה או אחר. הפרס הוענק לדופלו על הקמתו וניהולו של מנגנון אדיר, שמממן מאות מחקרים במדינות עניות, מחקרים שבוחנים “מה עובד” – ובשונה מפרסי נובל בעבר, לא “מדוע זה עובד”.
הפרס מייצג הצלחה מסוימת בסיוע מבוסס מחקר לעניים בעולם, ובעיקר תקווה להצלחה בעתיד בצמצום העוני. בכך הוא דומה לפרס הנובל לשלום יותר מאשר לפרס בכלכלה. כך למשל, זכה מוחמד יונס בפרס הנובל לשלום בשנת 2006 על הקמת בנק להלוואות לעניים ועל תרומתו הצפויה לצמצום העוני. המחקרים של דופלו ועמיתיה הראו, בין היתר, שהתקווה שהענקת אשראי לעניים תאפשר להם להקים עסקים ולהיחלץ מעוני הולידה אכזבה. ואכן, כרקע להתלהבות הרבה מהפרויקט של דופלו ושותפיה, יש להבין את האכזבה מתקוות גדולות למיגור העוני בעבר.
לצד הנימוקים המצדיקים את הזכייה בתואר אשת העשור במחקר הכלכלי, אני לא נמנע מביקורת ופרספקטיבה רחבה על צמצום העוני בעולם. וכמובן שאני כותב בשבחי כלכלת השוק התחרותית שעשתה רבות – יותר מכל תכניות הסיוע – לצמצום העוני.
בונוס: גם תומס פיקטי מקבל קצת ביקורת