סיון קלינגבייל, “מי יהפוך לחסר תועלת? ההמצאה הגדולה ביותר של האנושות – היא כנראה גם האחרונה שלה”, באתר דהמרקר, 26 לדצמבר 2016
פרופ’ ענת לכנר טוענת כי המדינות עדיין אינן תופשות את ההשלכות של מהפכת הבינה המלאכותית, שבעקבותיה לאנשים רבים פשוט לא תהיה עבודה ■ לדבריה, ממשלות חייבות לגלות מעורבות עמוקה בתהליכים, ולא להשתרך אחרי הכסף הפרטי
סיון קלינגבייל, דהמרקר, בכתבה (מהסוג שראינו לא מעט לאחרונה) על איך הטכנולוגיה צפויה להחליף בני אדם וליצור אבטלה המונית, הפעם בראיון עם ענת לכנר, פרופסור בבית הספר שטרן למינהל עסקים ב-NYU. בדיקה קצרה מגלה שמדובר ב- Clinical Associate Professor of Management and Organizations. כלומר לא מדובר בפרופסור במובן הרגיל של חוקרת בתחום (לא ברור אפילו איזה תחום), אלא יותר בכיוון של מורה מקצועית ללא השכלה כלכלית רלבנטית.
אז קצת כלכלה: העובדה שמשרות רבות מוחלפות על ידי הטכנולוגיה אינה דבר חדש. זה כבר קורה בקצב די מהיר מעל מאתיים שנים. והדיון הוא בפרטי המשרות שיוחלפו על ידי הטכנולוגיה, וזה לא משנה אם זה רובוטים טיפשים או בעלי בינה מלאכותית. עד היום לפחות התהליך לא הוביל לאבטלה, גם אם השפיע על התפלגות ההכנסה. ההשפעה המרכזית של החידושים הטכנולוגיים היא עלייה מדהימה ברמת החיים.
ציטוט מתוך הכתבה (ולא ברור אם זו טענה של לכנר או פרשנות של הכתבת):
התחזית היא שמעטים התחומים שבהם יווצרו עבודות חדשות. בניגוד לעבר, המהפכה הטכנולוגית מוחקת משרות ותחומי תעסוקה רבים ואינה יוצרת אחרים. בתחומים רבים היא מייתרת את הצורך בעובד האנושי.
אבל העובדות הן שהאבטלה היום במדינות רבות, אולי אפילו ברמה העולמית, בשפל, בסתירה מוחלטת לטענה מעלה. נדמה לי שמה שהכתבת והמרואיינת מפספסים זה את הכלכלה: היצע, ביקוש, מחירים. ראשית, טכנולוגיה שמחליפה עובדים, היא לעתים יקרה, ועובדים מובטלים מעדיפים לעבוד גם אם בשכר נמוך יותר, וכך עובדים ממשיכים לעבוד גם כאשר הטכנולוגיה יכולה להחליף אותם. שנית, כל הזמן נוצרות משרות חדשות, בעיקר בתחום השירותים. העלייה בהכנסה, בזכות הטכנולוגיה, יוצרת ביקוש למקצועות שלא היו קיימים בעבר, ואין סיבה לחשוב שזה ישתנה. השילוב של הביקוש לשירותים ואנשים שמחפשים עבודה יוצר משרות. כמה מאמני כושר אישי היו בעולם לפני 50 שנה?
מתקבל הרושם שהכתבת והמרואיינת בעיקר מוטרדות מההשלכות על האי שוויון בהכנסות:
יש כלכלנים שמנסים להבין את בעיות האי-שוויון. השנה שלושה כלכלנים זכו בפרס נובל על העבודות בתחום הזה. יש הרבה מחשבה איך ליצור יותר שוויון בחברה כי האי־שוויון פוגע ביכולת לחיות אחד ליד השני.
אבל יש הבדל גדול בין אבטלה ועוני לבין אי שוויון, וחבל שבשיח הציבורי/תקשורתי מערבבים בין השניים. עד כדי כך שפרס נובל שניתן על חקר העוני כבר מפורש כאן כאילו שהוא פרס על חקר האי-שוויון.
ואז מגיעים לתחום המדיניות:
מיסוי רובוטים/טכנולוגיה וטיפול של המדינה בהיערכות למצב הצפוי של אבטלה המונית ופערים גדולים. כאן כבר השיח הכלכלי מתדרדר לחלוטין. ראשית משום שהמחשבה שהמדינה יכולה להקים צוות מומחים שיכין את המערכת לשינוי הצפוי היא באמת מרכיב המדע הבדיוני כאן, ושנית המחשבה שדרושה מערכת מס מיוחדת לרובוטים. כל עוד רובוטים אינם אדונים לגורלם ויש להם בעלים, אז יש מיסוי מהכנסה מהון. לא צריך להמציא שום דבר חדש. אפשר להעלות את שיעור המס או לא, אבל לא ברור כלל מדוע רובוט שונה מכל מכונה אחרת בהיבט המיסוי.
יש עוד טענות תמוהות במאמר, אבל אסתפק בציטוט של המגיב ניר:
יש מקצוע אחד שהמחשבים לעולם לא יוכלו להחליף מרצים חרטומים מבתי ספר למינהל עסקים. על קלוץ שלא מצא את עצמו במקצוע הליבה שלו נהיה פרופ’ לחדשנות תאגידית, או אסטרטגיה גלובלית או ניהול ארגוני; לכולם ללא יוצא מן הכלל מעבירים את אותם קייס בואדי של הארוורד, שהמציאות את התואר הזה כדי יהיה להם קופה רושמת, אבל בזכות הנטוורקינג האמריקאי הוא בכל זאת כלי סופר יעיל חרף כך שלימודים של ממש אין שם. אני למדתי MBA בעברית אחרי תואר במשפטים-כלכלה שם, בזבוז של זמן וכסף, אבל מלא במרצים נפוחים מחשיבות עצמית שאומרים את הדברים הבנאליים ביותר ובטוחים שהם גאוני הדור, אני רוצה לראות את האלגוריתם שיצליח לעשות את זה ועוד בכזה פאתוס…