אני לא מומחה למגפות, אבל אני רואה שרבים מהמומחים סבורים שמדיניות הסגר, בשלב זה לפחות, מופרזת מאוד. בכלכלה אני קצת מבין, והנזק של הסגר הוא פשוט אדיר, שלא לדבר על הפגיעה הקשה בחירות, פגיעה שהיא כנראה מופרזת מאוד ולא לצורך מוצדק. וזה לא רק הנזק הישיר של הסגר, זה הנזק הנוסף של פריצת התקציב והמדיניות הכלכלית הפופוליסטית. גם הנזק הישיר וגם הנזק ארוך הטווח, לא רק מהחוב הכבד, אלא גם מהפופוליזם הגובר. חיזוק הקולות הקוראים להגדלה קבועה של תקציב הממשלה, חיזוק הקולות הקוראים “לעצמאות ייצורית,” “עצמאות תזונתית” ועוד מגוון הבלים מזיקים, ואפילו חיזוק התפישה שיש לממשלה “עץ כסף” והיא צריכה לחלק לנו יותר מתנות.
ניהול המשבר הוא מתחת לכל ביקורת. לא רק שמשרד הבריאות מקבל משקל מופרז בהחלטות על הסגר והיציאה ממנו, גם תהליך היציאה עצמו מנוהל בצורה נוראית. איך ייתכן שאין כבר לפחות שבועיים תכנית שמתארת בצורה מפורטת מה בדיוק יכלול השלב הראשון של צמצום הסגר, גם אם משאירים את הדיון למועד הפעימה הראשונה להמשך? היום יש עסקים שיכולים לפתוח מחדש, אבל זה נודע להם רק אתמול בלילה ועדיין בלי כל הפרטים. זה מחדל ניהולי חמור מאוד.
וחזרה למגיפה: כאמור אני לא מומחה, אבל נדמה לי שאני גם לא מטומטם גמור. אין ספק שמספר החולים המדווח הוא קטן לעומת מספר החולים האמיתים, ולכן שיעורי התמותה גם יותר נמוכים. הרי אם נתוני משרד הבריאות היו נכונים, לא היה כל הגיון בצמצום הסגר. היום יש יותר חולים שיכולים להדביק ממספר החולים שהיו בתחילת הסגר, ואין עדיין חיסון עדר כי מספר החולים זניח, לפחות על פי נתוני משרד הבריאות. למה בכל זאת מקלים על הסגר? כנראה שגם הם מתחילים להבין שהם מפריזים והמספרים שלהם זה קשקוש. לא רק מספרי החולים גם המתים. רבים מהמתים מקורונה כנראה מתו עם קורונה, והמחלה רק האיצה את המוות.
אני לא מזלזל בחשש של קריסת מערכת הבריאות, אבל איזה משקל ראוי לשים על החשש הזה? כמה נזק כלכלי מוצדק בשביל להימנע מכל סיכון? כמה בני אדם מוצדק להרוג בגלל הסגר בשביל לא לקחת סיכון שמערכת הבריאות לא תוכל להנשים את כל המתים עם קורונה?
קישור לפוסט עם כל הקישורים הרלוונטיים. הפוסט עצמו גם מעניין, אבל לא נכתב על ידי מומחה ואני לא חותם על הדברים.