עמרי מילמן, “גירעון של 4% אופייני רק לתקופת משבר ולא הייתה כזאת”, באתר כלכליסט, 12 לינואר 2019
תקציב שנת 2020 צפוי לכלול חריגה של 17 מיליארד שקל מיעד הגירעון אבל היעדר ממשלה קבועה לא מותיר הרבה מרחב פעולה; תקציב 2021 כבר מייצר בור של 30 מיליארד שקל, מגיע ל־4% מהתוצר ומשקף מצב משברי למרות שהמשק בצמיחה והאבטלה בשפל; פרופ’ מומי דהן: “האוצר התבסס על מקורות חד־פעמיים והבורות העתידיים גדלו”; פרופ’ עומר מואב: “הציון של ממשלת ישראל על ניהול התקציב הוא נכשל”
תחזית האוצר שתוצג מתייחסת להוצאות הממשלה ולהכנסות המדינה ממסים לשלוש השנים העוקבות – 2021 עד 2023. זאת בהנחה שתקציב 2020 יאושר רק לקראת סוף השנה, במידה שבכלל תקום ממשלה אחרי הבחירות הבאות. לכן, הסיכוי שניתן יהיה לטפל בגירעון של השנה לא גבוה, ורק ב־2021 הממשלה תוכל לתת פתרונות תשתיתיים לבעיות. הפער שתידרש הממשלה הבאה לסגור בתקציב 2021 עומד כבר על כ־30 מיליארד שקל.
עמרי מילמן, כלכליסט, מראיין כמה כלכלנים על הגרעון. אין יותר מידי הפתעות: את הדברים שלי אתם כבר מכירים, פרופסור מומי דהן אומר דברים דומים מאוד (למרות שאני “קפיטליסט” והוא “חברתי”), ופרופסור יוסי זעירא, כהרגלו, עוסק בסוגיה אחת: גובה ההוצאה הציבורית והפערים. בכתבה הוא מציג משוואה שגויה, על פיה החלופה של העלאת מיסים זה רע לעשירים וטוב לחלשים, וקיצוץ הוצאות, כאלטרנטיבה להעלאת מיסים בהתמודדות עם הגרעון, פוגעת בחלשים וטובה לעשירים:
בעיניו של פרופ’ יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית בירושלים ונשיא האגודה הישראלית בכלכלה, הבעיה הרבה יותר פשוטה. “פער גם בהוצאות וגם בהכנסות אפשר לסגור בהכנסות. השאלה אם רוצים לצמצם שירותים לציבור או להעלות מסים. אם מעלים מסים פוגעים יותר בעשירים, אם מקצצים בהוצאות פוגעים בעניים. זו החלטה חברתית־פוליטית. נציגי הציבור צריכים להחליט מה אכפת להם יותר – העשירים או העניים.
זעירא משאיר את הבחירה בין שתי החלופות לנציגי הציבור, אבל אופן הצגת החלופות לא משאיר ספק לאן הוא מכוון: המסקנה שלו שתוספת מיסוי טובה לחלשים היא אידאולוגית ומתעלמת מהמציאות. הוצאות רבות של הממשלה, שהובילו לגרעון המבני, שרתו את בעלי ההכנסה הבינונית והגבוהה (מחיר למשתכן, העלאת הפנסיה של השוטרים, העלאות שכר במגזר הציבורי, הגדלת תקציב צהל, תוספת נקודות זיכוי מס לאמהות, ועוד). והעלאת מיסים לא תהיה רק על “העשירים” (שוב הצגה מעוותת של המציאות – משקי בית בחמישון העליון אינם “עשירים” ברובם המכריע). ממשלה שתרצה לשמור על תוואי ההוצאה המנופח שיצרה כאן ממשלת נתניהו, תאלץ להעלות גם מיסים עקיפים שיפגעו במיוחד בחלשים.