יתכן שדולנד טראמפ הוא גאון אסטרטגי, איש עסקים קשוח שלא מפחד לקחת סיכונים, ובסופו של דבר הוא יודע לסגור עסקה שמשרתת את האינטרס שלו, או את האינטרס האמריקאי. במסגרת האפשרות הזו, אפשר לפרש את העלאת המכסים של טראמפ על יבוא מסין והאיום/כוונה להעלאת מכסים על יבוא מאירופה, כתרגיל זמני שנועד ללחוץ על סין והאיחוד האירופי לשפר את הסכם הסחר. אבל, הטיעונים של טראמפ, שהמהלך יכניס כסף סיני לקופה באמריקאית ויתרום לכלכלתה, הם הבלים מוחלטים. מכס זה מס שנופל בעיקר על הרוכש, גם אם חלקו יכול להתגלגל ליצרן.
לדוגמה: האם מכס של 10,000$ על מכונית אירופאית, יגרום ליצרן באירופה להוריד את המחיר ב-10,000$? ברור שלא, בכמה כן? בשוק תחרותי במעט מאוד.
וכמובן, שצמצום מסחר בינלאומי גורם לצמצום היתרונות ממסחר – יתרונות שנובעים מהיתרונות היחסיים. האם חברות אמריקאיות ישקיעו בקווי ייצור חדשים כתחליף יבוא, כאשר הן יודעות שמדובר במהלך זמני? אני בספק. ואם זה לא מהלך זמני אז האמריקאים ייבאו פחות וייצאו פחות, ורמת החיים שם פשוט תיפגע.
הנטייה שלי היא לחשוב שלא מדובר בגאון עסקי/אסטרטגי. ככל שעובר זמן מתגלות יותר ויותר עובדות על הכישלונות העסקיים הרבים שלו, על הכסף הרב שהוא קיבל מאבא שלו (בניגוד לשקרים שלו), ועובדות נוספות על התנהלותו כנשיא שלא מסוגל להתעמק בחומר ומתנהל בשליפות.
הקריאה שלו, כחלק מהמלחמה בסין, לפדרל ריזרב להוריד ריבית, גם רומזת לבעייתיות. מי שחושב שטראמפ גאון יכול לפרש את הטענות שלו על היתרונות במכס גבוה כחלק מהמשחק מול הסינים, אבל איך לפרש את הדרישה שלו להוריד ריבית? הסינים יודעים שזה לא בסמכותו.