הויכוח ממשיך: האם הגדלת ההוצאה הציבורית פוגעת בצמיחה הכלכלית?

כלכלנים רבים בארץ קוראים לממשלה להעלות את נטל המס במטרה להגדיל את ההוצאה ולצמצם את הפערים.

אני לא מדבר כאן על הגדלה במיסוי או קיצוץ בהוצאה בהקשר של הגירעון החמור הנוכחי. הטיעון של אותם כלכלנים, למשל קרנית פלוג כשהייתה נגידת בנק ישראל, שיש להעלות את ההוצאה הציבורית בישראל. שהמגזר הציבורי סבל מ”דיאטה” מופרזת, והממשלה שולטת בחלק קטן מידי של התוצר. 

אין לי ויכוח עם טענות נורמטיביות. אני סבור שמוטב דווקא ממשלה קטנה יותר שמשאירה למשקי הבית ולמגזר הפרטי משאבים רבים יותר, אבל מי שנורא חשוב לו השוויון, אז בסדר, זכותו כמובן להעדיף ממשלה גדולה, שאולי פוגעת ברווחת הציבור, אבל השוויון…

הבעיה היא עם ההצהרות הפוזיטיביות.

אותם כלכלנים – למשל פרופסור יוסי זעירא בעימות מולי לפני יומיים (ראו סרטון מטה) – טוענים שהעלאת נטל המס והוצאות הממשלה לא יפגעו בצמיחה הכלכלית. למעשה בעימות מולי זו הייתה טענתו המרכזית (וכמעט היחידה – כי לגבי רוב הסוגיות העומדות על הפרק הוא סירב להביע עמדה). זעירא מבסס את טענתו על אנקדוטות, המחקר הכלכלי מראה שזעירא טועה – כפי הנראה לגודל הממשלה השפעה שלילית על הצמיחה. כמובן שגם אם קשה להוכיח שיש השפעה שלילית, הטענה של זעירא שאין השפעה היא פשוט חסרת בסיס סביר (ציטוט של המחקר בהמשך). הוויכוח סביב השאלה הזו אינו חדש, ואני משתומם שזעירא עדיין חוזר על ההצהרה המטעה שניתן (ולדעתו אף רצוי) להגדיל את הממשלה והדבר לא יפגע בצמיחה.

מוזמנים לקרוא טור שפרסמתי בכלכליסט לפני כשנה וחצי שמבקר את הטענות של זעירא, טענות שהוא טען בראיון שנעשה אתו באותו העיתון:

עומר מואב, “האם מיסוי פוגע בצמיחה כלכלית”, באתר כלכליסט, 16 למרץ 2018

בתגובה לטור שלי זעירא טוען, אף הוא בטור בכלכליסט:

שהגדלת נטל המס צפויה לפגוע בצמיחה, אבל מול הפגיעה בצמיחה, בזכות המיסוי, הממשלה יכולה להגדיל את ההוצאה ולהוצאה הציבורית השפעה חיובית על הצמיחה. שתי ההשפעות, על פי זעירא, מבטלות זו את זו: הממשלה יודעת לתרגם מיסים להוצאה יעילה שתורמת לצמיחה דרך טיפול ב”כשלי שוק בתחומים כמו חינוך, בריאות, רווחה, דיור ותחבורה הציבורית. צמצום כשלי השוק משפיע חיובית על היעילות הכלכלית והתוצר.

מדובר בטענה תמוהה משתי סיבות: ראשית היא תלויה ביעילות המגזר הציבורי ושנית כלל לא ברור איך הוצאה על רווחה בריאות ודיור (מוצדקת ככל שתהיה) מועילה לצמיחה. זעירא, מתקבל הרושם, מבין שהטיעון שלו ספקולטיבי, וכנראה בזכות הביקורת שלי כבר טוען בטורו בכלכליסט טענות זהירות בהרבה (מהטענות שלו בראיון המקורי שגרם לי לכתוב טור תגובה):

שתי ההשפעות הללו מנוגדות ולא ברור איזו גוברת

אם לא ברור, אז מניין הקביעה הפסקנית בראיון, שבתחום שבין 35% ל-55% אין למיסוי ולהוצאה השפעה על הצמיחה? ולגבי הבסיס האמפירי, כך טוען זעירא:

העובדה שהתוצאות כל כך לא מובהקות מחזקת את ההשערה ששתי ההשפעות המנוגדות מקזזות זו את זו.

אכן השערה ולא יותר, ובמחילה, בהכירי את יעילות המגזר הציבורי בישראל, ההשערה שנזקי המיסוי יעלו על תועלת ההוצאה, סבירה יותר. כל זה היה כבר לפני שנה וחצי. לפני יומיים חזר זעירא – בעימות מולי – לטעון שלגודל הממשלה אין השפעה על הצמיחה הכלכלית. מאמר שסוקר את המחקר הכלכלי סביב שאלה זו, שפורסם בשנת 2011 בכתב העת Journal of Economic Surveys מסכם כך:

The literature on the relationship between the size of government and economic growth is full of seemingly contradictory findings. This conflict is largely explained by variations in definitions and the countries studied. An alternative approach – of limiting the focus to studies of the relationship in rich countries, measuring government size as total taxes or total expenditure relative to GDP and relying on panel data estimations with variation over time – reveals a more consistent picture. The most recent studies find a significant negative correlation: an increase in government size by 10 percentage points is associated with a 0.5% to 1% lower annual growth rate

כל זה כמובן מאוד מתסכל. במקום שכלכלנים יסייעו לעיצוב מדיניות בתחומים שבהם יש הסכמה רחבה במחקר, למשל מסחר בינלאומי חופשי, למשל שיפור ביעילות הממשלה, למשל התנגדות לפיקוח שכר דירה, ועוד ועוד, קבוצה של כלכלנים מכובדים מסתפקת בקריאה לממשלה להכביד את נטל המס ולצמצם פערים, תוך הטעיית הציבור שאין לנטל המס פגיעה בצמיחה הכלכלית.