סמי פרץ, “הקוסם ביבי הגדיל פערים, אני צמצמתי פערים”, באתר דהמרקר, 08 לספטמבר 2018
…ההסתדרות, על אף שתחת הנהגתו של ניסנקורן פועלת בשנים אחרונות לצמצום פערים חברתיים, עדיין אחראית במידה רבה ליצירת מעמדות של עובדים בשוק העבודה — מעובדי דור ב’ ודור ג’ ועד עובדי קבלן. לא לחינם ניהלה ההסתדרות בשנים האחרונות מאבק לקליטת עובדי קבלן בהעסקה ישירה בשירות הציבורי — מאבק שהיה סביבו הרבה רעש, בעיקר בתקופת קמפיין הבחירות של ניסנקורן, בסיועו האדיב של כחלון, והוא איכשהו נרגע מאוד לאחר שניסנקורן גבר על שלי יחימוביץ’, ונבחר.
ומעל כל המחלוקות מרחפת שאלה מרכזית: האם ההסתדרות מצמצמת פערים חברתיים או שמא מגדילה אותם?
דרושה סבלנות רבה לכל מי שמעט מבין את המציאות הכלכלית בישראל בשביל לצלוח בשלום את הכתבה, שעיקרה ראיון אוהד עם ניסנקורן, שמשמיע טענות כלכליות מופרכות, ללא ביקורת של ממש מצדו של פרץ.
פרץ טורח לציין את התמיכה של ההסתדרות בוועדים החזקים, וועדים שללא כל ספק מגדילים את הפערים בישראל. אבל את זה כבר כולם יודעים. הטענה של ההסתדרות היא שבגדול היא מאוד תורמת לצמצום פערים בגלל מגוון פעולות, כמו למשל התמיכה שלה בהעלאת שכר המינימום, הגדלת קצבאות הנכים (ועוד קצבאות) העסקת עובדי קבלן, תמיכתה בהעדפת “כחול לבן” ועוד. ומול הטענה הזו, המאוד בעייתית, פרץ מסתפק בהסכמה.
מה עוד מעצבן בכתבה של עיתון שאמור להיות כלכלי?
ניסנקורן מסביר שמוטב מע”מ דיפרנציאלי ואז מה אם ה-OECD משבחים את המע”מ האחיד בישראל הם הרי קפיטליסטים (או משהו כזה), פרץ בתגובה לא טורח להסביר לקוראים כמה מע”מ דיפרנציאלי הוא מזיק ויקר ודרך מאוד מאוד לא אפקטיבית לסייע לחלשים או לצמצם פערים
ניסנקורן מסביר את החשיבות של העדפת תוצרת ישראל, סמי פרץ שותק. הקוראים נשארים עם המחשבה השגויה לחלוטין שחסימת יבוא והעדפת תוצרת מקומית על ידי גופים ציבוריים רצויה. פרץ לא טורח להסביר לקוראים עד כמה המדיניות הזו הרסנית לצמיחה, ליוקר המחיה, ולהזדמנות התעסוקה.
מי שחדש כאן מוזמן לקרוא הסבר מפורט:
אסף צימרינג ועומר מואב, “האם חוק עידוד השקעות הון תורם לכלכלה ומשיג את מטרותיו המוצהרות?”, נייר מדיניות 2016.01, ינואר 2016
או סרטון קצר:
עומר מואב, “2 דקות על ייבוא ייצוא ומה שבינהם”, בלוג בעיקר כלכלה
ניסנקורן מדבר בשבחי ה”קביעות,” אותה הקביעות שנהנים ממנה בעיקר עובדי המגזר הציבורי, ונזקה לכלכלה רב, והיא בעיקר מגדילה פערים. סמי פרץ שותק בתגובה.
כאן אתם מוזמנים לקרוא על נזקי הקביעות בישראל:
עומר מואב ועופר כהן, “מי צריך ביטחון תעסוקתי”.
אף מלה אין בכתבה הארוכה על הכפייה של החברות בארגוני העובדים, על חוסר השקיפות בשימוש התקציב האדיר של ההסתדרות, על הנזק האדיר לצמיחה הכלכלית בגלל החדירה של ההסתדרות למגזר הפרטי. כתבתי על זה הרבה, וחבל שכתבים בכירים בעיתון כלכלי לא מודעים לעניין ה (כמעט) מובן מאליו הזה. למשל כאן:
עומר מואב, “כיצד התארגנות עובדים פוגעת ברווחת העובדים”, בלוג בעיקר כלכלה, 05 במאי 2018
והאם באמת צריך לתת קרדיט להסתדרות על העלאת שכר המינימום והגדלת קצבאות? לדעתי לא. גם אם רצוי להעלות את שכר המינימום וקצבאות הנכים, לא צריך את ההסתדרות בשביל זה, ולגבי קצבאות נכים, זו בכלל עוד עליבות של שר האוצר שההסתדרות בכלל מעורבת. מה הקשר בכלל? וקליטת עובדי קבלן? הרי יש העסקה דרך קבלנים בגלל ההסתדרות… האם נשמעת מלה של פרץ על הבעיתיות הזו? כלום…
ולסיום נחזור לכותרת:פרץ נופל לפח של ניסנקורן – כאילו כל הכלכלה זה משחק סכום אפס. אמנם פרץ מציין את הגדלת העוגה (הגדלת הפריון) אבל מאפשר לניסנקורן ללהג כאילו שניהם מסכימים שהפערים זו חזות הכל.
רווחה? מה זה חשוב, העיקר צמצום פערים.
אז ההסתדרות בגדול מגדילה פערים ופוגעת בעוגה, ונתניהו כשר אוצר, (שוב ללא מילת תגובה של פרץ) תרם לעוגה וצמצם פערים. כן, צמצום הקצבאות דחף עניים לשוק העבודה, ואת הפירות קוצרים היום בצמצום מתמיד של הפערים ושל העוני – לא בזכות ההסתדרות, אלא בזכות הצמיחה הכלכלית שההסתדרות מחבלת בה.
בסיכומו של עניין, עיתון דהמרקר מעניק כתבת יחסי ציבור לגוף המזיק ביותר לכלכלת ישראל