סאלח, כאן זה ארץ ישראל: מבן גוריון עד כחלון

ברור, לפחות בדיעבד, שמדיניות פיזור האוכלוסייה בשנות הקמת המדינה הייתה מדיניות נוראית. לפחות מנקודת המבט של כלכלן, שנוטה לחשוב על מדיניות כמשרתת רווחה של בני אדם, קשה להצדיק פיזור אוכלוסין, בוודאי בכפיה. יש יתרונות אדירים, כך מוצא המחקר הכלכלי, למגורים צפופים בערים גדולות. הצפיפות מאפשרת פריון עבודה גבוה, שירותים ציבוריים איכותיים, ומגוון שירותים של המגזר הפרטי באיכות גבוהה, תחרותית, ובזמינות גבוהה. בתי קפה, מסעדות, חנויות מכולת, בתי מסחר, ונותני שירותים שונים. הצפיפות העירונית אינה עומדת בסתירה לנגישות לגנים ציבוריים מרווחים ולשמירה על איכות הסביבה. האיום של צפיפות מופרזת במרכז הארץ מגוחך היום, כפי שהיה בשנות החמישים, כשבוחנים את הצפיפות בערים […]

חוק עידוד השקעות בחברת אינטל

ככל שהמחקר הכלכלי מראה שחוק עידוד השקעות פשוט מזיק, שר האוצר רק ממשיך לפזר את הכסף שלנו ללא הצדקה סבירה ומרחיב את האפליה המזיקה במס בין חברות מקומיות לחברות יצואניות. מוזמנים לקרוא את נייר המדיניות של אסף צימרינג ושלי בנושא. זמין כאן בבלוג: ניירות מדיניות דף הפייסבוק משה קחלון מתאר בצורה הומוריסטית ומדויקת את הנזק שגורמות “ההטבות” האלה לצמיחת המשק בטווח ארוך:  

על אבטלה נמוכה ומדיניות הממשלה

בדצמבר 2017 נמדד אחוז אבטלה של 4% בלבד, שיעור מאוד נמוך ומשקף המשך מגמה של ירידה באבטלה. מדובר בנתון חיובי על הכלכלה הישראלית, ובהחלט סביר שקברניטי המשק, בעיקר שר האוצר וראש הממשלה, יתגאו בהישג (גם אם לא ברור כיצד, אם בכלל, הם תרמו לו). ראו כתבה של אילן שחר, “הלמ”ס: שיעור האבטלה בדצמבר ירד ל-4%, הרמה הנמוכה ביותר מאז שנות ה-80”, באתר כלכליסט, 31 לינואר 2018   מספר הערות: ראשית, צמצום באבטלה נובע מכך שמובטלים מוצאים עבודה בהיקף שעולה על עובדים שהפכו למובטלים, אבל התמונה המלאה כוללת גם מובטלים שהתייאשו והפסיקו לחפש עבודה. אז צמצום באבטלה יכול להיות באמת אינדיקטור […]