“לימודי הכלכלה בישראל בסכנת חיסול: כלכלנים בכירים מגיבים”

 הבעיה של המחלקות לכלכלה לא נובעת ממחסור בתקציבים. יש משאבים שאפשר להפנות לשיקום המחלקות לכלכלה. הבעיה היא שהאוניברסיטאות עושות שימוש לא נכון בתקציב, כך אומר פרופ’ עומר מואב מבית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה ואוניברסיטת ווריק בבריטניה. האוניברסיטאות מעניקות שכר מופרז לפרופסורים בתחומים רבים שאין להם ביקוש, כולל לאנשים שכבר לא ממש עוסקים במחקר או בהוראה. יש פה בזבוז בוטה של כספי ציבור. אין הצדקה לתת למישהו שבקושי מלמד או חוקר שכר של 35 אלף שקל בחודש אבל יש הרבה כאלה באוניברסיטאות. צריך לתת לאוניברסיטאות גמישות כדי שיפחיתו את השכר בתחומים מסוימים ויגדילו את השכר לסגל האיכותי בתחומים תחרותיים יותר כמו כלכלה. זאת הדרך היחידה להציל את לימודי הכלכלה. כל השאר זה בולשיט. לדברי מואב, הבעיה נובעת מכך שהמועצה להשכלה גבוהה נשלטת על ידי האינטרסים הצרים של הפרופסורים והוועדים החזקים של הסגל הבכיר. הם מסרבים להכיר בשכר שנובע מביקוש והיצע. השכר במערכת ההשכלה הגבוהה הוא מאוד לא שוויוני ויש פערים עצומים שנובעים מהוותק והדרגות, כשהשכר של הסגל הבכיר גבוה בהרבה משכר המרצים הצעירים, ומכאן נובעת בעיית בריחת המוחות שמשפיעה גם על המחלקות לכלכלה. אבל הפערים בשכר נובעים רק מהדרגה ללא קשר לביקוש בכל תחום. בסופו של דבר ישראלי שמסיים דוקטורט בכלכלה בארה”ב יכול לקבל הצעות מאוד אטרקטיביות מבחינת שכר אבל לא רק השכר יותר אטרקטיבי, אלא גם העבודה במוסד מוביל. לדבריו, “בתחומים אחרים כמו ביולוגיה, סוציולוגיה או פילוסופיה אין בעיה משמעותית של בריחת מוחות ואין בעיה לגייס גם במסגרת השכר הקיים אנשי סגל מצטיינים מהארץ או מחו”ל. אבל בכלכלה יש בעיה והיא נובעת מההתעקשות ההרסנית של ארגוני הסגל באוניברסיטאות להתעלם מחלופות אחרות למנגנון השכר שקיים באוניברסיטאות. הם רק רוצים לדאוג לעצמם – למרצים הוותיקים שמנהלים את ארגון העובדים. הכל נובע מאינטרסים צרים”.