האם עליית ריבית מעודדת חסכון?

נתוני OECD מלמדים שבממוצע במדינות ה-OECD, וגם בישראל, חלה ירידה בשיעורי חסכון בין 1970 ל-1980 ומאז אין מגמה ברורה בשיעורי החיסכון, לא בממוצע המדינות ולא בישראל. השינוי הדרמתי בשיעורי הריבית בעקבות משבר 2008 לא הוביל לשינוי בחיסכון.

תאוריה: כאשר הריבית עולה, אדם עם עושר חיובי (יותר נכסים מחובות) “מרוויח” – העושר שלו על פני החיים עולה. כשאדם יותר עשיר הוא רוצה לצרוך יותר, גם בעתיד אבל גם בהווה. איך צורכים יותר בהווה כאשר ההכנסה ללא שינוי, רק הריבית עלתה? חוסכים פחות… לזה כלכלנים נתנו את השם “אפקט ההכנסה”

אבל כמובן שזה לא כל הסיפור. כשהריבית עולה, באמת יש תמריץ גדול יותר לחסוך. כל שקל חסכון (ויתור על תצרוכת היום) נותן יותר צריכה בעתיד. לזה הכלכלנים נתנו את השם “אפקט התחלופה”. בחשיבה של כלכלנים, בהקשר הרלוונטי, המחיר של יחידת צריכה היום הוא הוויתור על צריכה עתידית. לכן, ככל שהריבית גבוהה יותר הוויתור גבוה יותר, כלומר “המחיר” של צריכה היום עולה. וכשצריכה היום יקרה יותר יחסית לצריכה בעתיד, הצרכן “מחליף” צריכה היום בצריכה בעתיד.

אז יש לנו שני אפקטים של עליית הריבית, שפועלים בכיוונים הפוכים עבור אדם עם עושר חיובי (וזה הרוב, ובוודאי הממוצע). איזה אפקט חזק יותר? תלוי בהעדפות של הפרט, כך על פי המודל הרציונאלי, ובעוד מגוון דברים “התנהגותיים” אם רוצים לסבך ולהיות יותר מציאותיים.

דוגמה פשוטה:

נניח שיש לי היום הכנסה מסוימת ובעתיד הכנסה של 0 (תקופת עבודה היום, פרישה זה העתיד). ונניח שאני רוצה “להחליק תצרוכת” – כלומר, להמשיך לשמור על רמת חיים זהה עם היציאה לפנסיה. במקרה כזה, קל לראות, שככל שהריבית יותר גבוהה הפרט יחסוך פחות מכיוון שתקבולי הריבית יפצו על החיסכון. הנחת הצריכה הזהה בהווה ובעתיד “חוסמת” את “אפקט התחלופה”.

זו כמובן דוגמה קיצונית, אבל היא ממחישה היטיב שהטענה, שברור שלריבית השפעה חיובית על החיסכון, שגויה