גיא רולניק על איילת שקד: אין שוק חופשי בלי רגולציה

הבעיה היא כמובן (כך להערכתי), שרוב הרגולציה בישראל לא פותרת בעיות של פגיעה בתחרותיות ובחופש העיסוק והחוזים – היא עושה את ההפך. היא נועדה לצמצם חירות במטרה לסייע לקבוצות מיוחסות, או שהיא סתם פופוליזם מזיק. החל מרגולציה מזיקה על הסכמי שכירות, דרך חסימת יבוא, חסימת יוזמה פרטית בתחבורה ציבורית, חקיקה שמעניקה כוח מופרז ונטול איזונים לארגוני עובדים, מכון תקנים שנשלט על ידי יצרנים מקומיים שחוסמים תחרות, ועוד ועוד.

אז איך איילת שקד קשורה לזה? הרי מבין חברי הממשלה והכנסת, היא אחת הבודדות שמנסה לצמצם רגולציה מזיקה. מדוע לא להחמיא לה על כך?

זה ההסבר:

שקד הצטרפה לדבריו של נשיא לשכת עורכי הדין, אפי נוה, וקבעה שדורית סלינגר היתה המפקחת הגרועה ביותר על שוק ההון והביטוח בגלל שהיא פירסמה מאות חוקים ותקנות. המשוואה שיוצרת שקד היא קלאסית עבור המחנה הזה: הרבה חוקים = פגיעה במגזר העסקי = פגיעה בשוק החופשי = פגיעה בחירות שלנו. אולם המשוואה הזאת שגויה מהיסוד. המשבר הפיננסי של שנת 2008 הוכיח בצורה ברורה את מה שכלכלנים, משפטנים ועיתונאים רבים הבינו מזמן: השווקים הפיננסיים יתפקדו בצורה טובה ויעילה יותר אם נקבע חוקים שיבטיחו שאנחנו, הפרטים, נקבל את מה שאנחנו מצפים לקבל כאשר אנחנו חותמים על החוזה.

שקד, כך לדעתו של רולניק, מייצגת תפישת עולם שמרנית בסגנון הרפובליקאי בארה”ב, תפישה שמייצגת (לפי דעתו) חוסר הבנה של הכלכלה.

אני לא יודע כמה שקד מבינה או לא מבינה, אבל שקד (לפחות בנושאים הכלכליים) נמצאת במקום הנכון בגדול. וכל המאמר הזה לא הצביע על טעות קונקרטית אחת של שקד (אני לא טוען שאין) אלא הסתפק באמרה כללית שלה על עודף רגולציה כהוכחה לטענות. ללא דוגמה קונקרטית, קשה לראות שיש כאן משהו בכל המלל הרב על שקד.

ואני שואל את כתבי דהמרקר: לא עדיף לבקר את מקדמי הרגולציה המזיקה? זו שחוסמת את חופש העיסוק, את חופש החוזים? לא עדיף לשבח את שקד על מלחמתה בעודף רגולציה? ואם לבקר אותה, אז למה לא בצורה קונקרטית?