לפחות בנושאים הכלכליים, בנימין נתניהו כבר מזמן לא ראש ממשלה. הוא העביר את משרד האוצר ואת משרד הכלכלה למפלגת “כולנו” ומאפשר לשרים פופוליסטים לעשות ככל העולה על רוחם, ובהדרגה אנחנו עדים לשחיקה של הישגיו של שר אוצר מצטיין – אותו בנימין נתניהו.
כראש ממשלה הוא אפילו הצהיר (לפני כשנה) שהוא המליץ לציבור לרכוש דירות כבר בעבר, כשמחירן היה נמוך, אבל לא כולם הקשיבו. הצהרה שמתאימה ליועץ השקעות, לא לראש ממשלה שנושא באחריות (שלא לדבר על כך שמדובר בהצעה מטומטמת מצד ראש ממשלה, שכן אם רבים היו שומעים להצעתו אז מחירי הדיור היו מיד מזנקים).
עכשיו מתקבל הרושם שנתניהו גם מוכן לפגוע קשות במערכת אכיפת החוק בישראל. ההצהרות שלו נגד המשטרה חוצות כל גבול סביר. מדוע אינו דובק בגישה ממלכתית כמו נאשמים רבים בעבר, ומצהיר שאין כלום ויש לו אמון במערכת המשפט והאמת תצא לאור, או משהו בסגנון? הוא יודע היטיב ש”אין כלום” זה שקר, והוא חושש מאוד מהאמת שתצא לאור. ההצהרות שלו, בסגנון:
“כשיש משהו אמיתי לא צריך עד מדינה אחד, וכשאין שום דבר גם אלף עדי מדינה לא יעזרו. המרדף האובססיבי הזה אחרי עד מדינה אחד ועוד עד מדינה ועוד עד מדינה זו ההוכחה הטובה ביותר שאין כאן כלום”
מן הסתם משכנעות את תומכיו, אבל הן לא עומדות במבחן ההיגיון, וכמובן שלא שמענו ממנו הצהרות דומות בעבר כשהמשטרה גייסה עדי מדינה בפרשות שלא הוא היה החשוד בהן.
האיש צריך ללכת, ויפה שעה אחת קודם, כפי שהוא עצמו הסביר בעבר לגבי אולמרט. ההתנהגות שלו רומזת לכך שטובת מדינת ישראל והציבור בישראל כבר לא בראש סדר העדיפות שלו, את מעט הממלכתיות שעוד הייתה לו הוא איבד לחלוטין.