המיתון שכלכלנים רגילים לחשוב עליו הוא מיתון שמתחיל בירידת ביקושים (מסיבות שונות), ירידת הביקושים שפוגעת בתוצר ולכן בהכנסה, וכתוצאה להגברת הפגיעה בביקושים ובתוצר. זה “המכפיל הקיינסיאני” הזכור לסטודנטים רבים לכלכלה. במיתון כזה המדיניות המקרו כלכלית הנכונה היא לצמצם פגיעה בביקושים. לכן, על הממשלה, כך ימליצו כלכלנים רבים, להימנע מהעלאת שיעורי מס ומקיצוץ בהוצאות למרות העלייה בגרעון. אולי אפילו, יש שיטענו, רצוי להרחיב תשלום דמי אבטלה, ואולי אפילו להגדיל הוצאה ציבורית על פרויקטים שונים, כל זה שמטרה להגדיל ביקושים. כך גם בצד המוניטרי, הצד של הבנק המרכזי – יש להוריד ריבית ולהרחיב את כמות הכסף, במטרה להגדיל ביקושים.
אבל האם כל זה רלוונטי למיתון הנוכחי? אני סבור שלא. המיתון היום אינו תוצאה של ירידה בביקושים (ראו למשל את התקף הקניות של הימים האחרונים). המיתון הצפוי הוא בגלל מגבלות שהוטלו על פעילות כלכלית. איך הרחבת ביקושים של הממשלה או הרחבה מוניטרית של הבנק המרכזי יכולים לעזור לעסק שקורס בגלל שפשוט אסור לו לפעול?
כמובן שקריסה של עסקים יכולה להוביל לפגיעה בהכנסה של רבים, וכתוצאה לכניסה למיתון של ביקושים נמוכים, אבל כרגע אין כל סיבה מקרו כלכלית לנסות להציל עסקים שקורסים בגלל שאין להם אפשרות לפעול, כמו למשל חברות תעופה, או אולמות אירועים. אפשר לתמוך בסיוע לחברות שנפגעו מסיבות אחרות, למשל בגלל תחושה שזה הדבר הצודק, או מתוך חשש שללא סיוע לא יהיו אולמות אירועים או חברות תעופה בתום המשבר, אבל אין סיבה להזרים כסף ציבורי לעסקים במטרה לצמצם את המיתון.
יתרה מזו, במטרה לנהל נכון את המשבר, עדיף לשמור את היכולת להגדיל את הגירעון למטרות אחרות ולא להצלת עסקים. למשל תשלום דמי אבטלה, ותגבור מערך הרפואה (על פי הצורך), ויתכן ששירותי חירום נוספים יזדקקו לתקציב. בשלב זה על הממשלה לגלות עמדה נחרצת שלא להזרים כסף להצלת עסקים או לפיצוי בעלי עסקים. הממשלה צריכה לפעול בנחישות להורדה זמנית של השכר במגזר הציבורי (שוב מהלך מקטין ביקושים שאינו מתאים למיתון קיינסיאני), וכך גם להקל על הורדת שכר במגזר הפרטי, אולי אפילו להוריד את שכר המינימום, במטרה לאפשר לעסקים שנפגעו להמשיך לתפקד ולשלם שכר.
עוד על מדיניות מוניטרית בתקופה של משבר הקורונה, מומלץ לקריאה הטור של קוקריין (תודה לAriel Karlinsky):
The Grumpy Economist, “Corona Virus Monetary Policy”, 3 March 2020
More generally, suppose a pandemic gets serious and either by choice or by fiat a large swath of the economy is shut down for a few weeks or months. What should the Fed, or other economic policy do about it?
My first instinct was that the Fed should not lower rates. This is a classic supply shock, and there is nothing more demand can do. What’s the point of encouraging more spending if the stores are closed? Even giving people money doesn’t do any good if the stores and factories are closed. The first job of a central bank should be to ask “is this a supply shock or a demand shock” and respond to demand shocks, not supply shocks. This is like stoking demand at night or over the weekend.